יום חמישי, 1 באוגוסט 2013

להתפורר מרוב אהבה, חלק א': האור על דלתך שמראה שאתה בבית








בעולם שבו כל הספרים דיגיטליים, המושג "ספר יד שנייה" מאבד מיופיו. הכל יהיה חדש, לנצח. אבל אני מבטיח לך: אנחנו נמשיך להתפורר מרוב אהבה.

-אלכס אפשטיין, "הקדשה", מתוך "לקסם הבא אזדקק לכנפיים"

אחרי חודש סוער למדי של כתיבה על שירים פוליטיים, החלטתי לשנות את הטון ולהמשיך החודש עם קונספט אחר לגמרי, ואלו שירים הקשורים לאהבה. אהבה היא כמובן נושא הכתיבה מספר אחד בעולם, כששאר הבלי היומיום והשעה מפגרים אחריו בפער ניכר. החלטתי החודש לדבר על אהבה ורגשות אחרים; במתכונת של החודש הקודם, בחרתי לכתוב על ארבעה שירים שקרובים מאוד מאוד לליבי. אלו לא בהכרח שירי אהבה כמו שאתם מדמיינים אותם, לא תשמעו כאן כינורות זכים והלמות תופים בומבסטיים וגם לא תראו זיקוקים באוויר (למרות שאם הכרתם כבר את נושאי הכתיבה שלי בבלוג, ספק אם אתם באמת מדמיינים שאכתוב על דברים שכאלה...). אם בחודש שעבר ניסיתי לתאר נקודות מבט שונות של כתיבה פוליטית, כאן אנסה לגעת בגוונים שונים של רגשות על סקלת האהבה, סקאלה שאינה בהכרח ליניארית. בניגוד לסדרת "אני יודע איך להתמודד עם היסטוריה" לא אכתוב כאן בפורמט כרונולוגי נוקשה, וגם לא אתמקד בתרבות ישראלית, אלא יותר אשייט בחופשיות במרחבי זמן-חלל-טקסט-מוזיקה מרובי מימדים. השיר הראשון, הכלי הראשון לשיוטים שלי, יהיה “I’ll be your mirror”, אחד משירי האהבה הנשגבים ביותר שנכתבו, שכתב לו ריד וביצעה ניקו במסגרת השתתפותה בוולווט אנדרגראונד. לפני הכל, אני חייב לומר משהו- אני יודע שכתבתי כבר על ריד, על ניקו, גם על הוולווט אנדרגראונד וגם על ג'ון קייל, וכפי שתגלו בהמשך הפוסטים, גם על האמנים ששרים את השירים האחרים עליהם אדבר החודש- כבר כתבתי. אבל זה לא ממש אכפת לי, אני לא מרגיש שאני ממחזר חומרים או לא מחדש משהו למישהו,האמנים האלו והשירים האלו הם חלק גדול מאוד מחיי ועל כן אני לא רואה בעייה לחזור אליהם פעם בכמה זמן.


השיר הזה הוא, מעל לכל ולפני הכל, תוצר של מערכת היחסים בין לו ריד וניקו, סוג של היפה והחיה (אם כי ניקו אמרה על ריד שהוא היה יפה כל כך בזמנו). לניקו היו הרבה מאוד מערכות יחסים, שלא לומר סטוצים, שלא לומר השתרללויות, עם כוכבי הרוק של שנות השישים והשבעים, עד כדי כך שקשה לספור או לדעת זאת בוודאיות מוחלטת. בוודאות היה שם ג'ים מוריסון, אבל היה שם גם ריד, ככל הנראה גם ג'ון קייל וסטרלינג מוריסון מהוולווט אנדרגראונד, איגי פופ, ג'קסון בראון, שחקן הקולנוע אלן דלון שממנו היה לניקו גם ילד, והיו עוד- אם כי אנא קחו את דבריי בערבון מוגבל משום שלהבנתי התיעוד של מערכות היחסים האלו נזיל. מערכת היחסים הזו יצרה את “I’ll be your mirror” שלמעשה נבנה על גבי משפט אמיתי שניקו אמרה לריד- "אני אהיה המראה שלך". כיאה למערכת יחסים מפרה הדדית, השיר הוא שילוב מנצח בין הכשרון הנפלא של ריד לכתוב שירים מנצחים, ויכולת השירה\הבעה\הגשה המאוד לא שגרתית של ניקו, הזמרת האהובה עליי.


ריד מאוד מפורסם בחדווה ובתשוקה שלו לכתוב שירים על נושאים שנויים במחלוקת ובלתי שגרתיים, כאלו שמתארים את הצד הפראי של החיים: סמים, זנות, סטיות מיניות, לבישת בגדי נשים, הומוסקסואליות, גילויי עריות, הורות גרועה, אלימות וכהנה וכהנה. אבל בעיניי הוא יוצא עוד יותר גדול ועוד יותר מרגש דווקא כשהוא כותב שירים עדינים כמו “I’ll be your mirror”. אלו היהלומים הקטנים האלו, הפנינים הנדירות האלו, שנוצצים ובולטים בתוך ערימה גדולה של חרא, שעושים את ריד לאמן גדול; כמו “Perfect day” (שיר אהבה לאישה, או לגבר , או לסם, או בדיחה מעוותת, או פרודיה על שיר אהבה,תחליטו בעצמכם) שנוצץ בלב Transformer, כמו האלבום השלישי של הוולווט אנדרגראונד שכמעט כולו עשוי שירים רכים ועדינים ביחס לזעם ולזוהמה שאפיינו את אלבומיהם הראשונים, גם “I’ll be your mirror” הוא פשוט אי קטן של יופי בתוך האלבום הראשון של הוולווטים, תהום של ביבים, סחי וריקבון, שיר הלל לדקדנס אורבני מודרני דוחה. ריד בעצם עוצר הכל ומפנה את כל ערימות הזבל האנושי שגודשות את האלבום הזה לטובת מה שבתוכנית "היום שהיה" בערוץ 10 קוראים- "רגע של נחת". והנחת הזו היא שיר כל כך קטן, וכל כך ענק.


הצד השני של המראה של “I’ll be your mirror” הוא כמובן ניקו, ההשראה החיה לשיר שגם שרה אותו בעצמה. התפקיד של ניקו בוולווט אנדרגראונד היה מאוד מינורי- היא לא השתתפה בכתיבת אף קטע (למעט קטע בשם “It was a pleasure then” שהופיע באלבומה הראשון Chelsea Girls, שאמנם מוגדר כשיר שלה אבל מבחינת סאונד וצליל הוא שיר וולווטי לגמרי, על אף שרק קייל וריד משתתפים בו ולא שאר חברי הלהקה), והמעורבות שלה מצומצמת לשירה מובילה בשלושה שירים וקולות רקע בשיר נוסף אחד. אבל, כמו שכל אחד מעשרות הבודדים שקנו את אלבום הבכורה של הוולווטים הקים להקה, כל אחד מהשירים האלו הוא אבן דרך במוזיקה הפופולרית של המאה העשרים ושמור לו מקום של נצח בהיכל התהילה של הרוק. ניקו תפקדה בלהקה כאנדרדוג, כקוריוז שאיש לא חשב שיש לו תוכן אומנותי אמיתי; “I’ll be your mirror” הוא אחת הפסגות בקריירה שלה. סטרלינג מוריסון סיפר כי היא התקשתה מאוד לשיר את השיר בקול עדין, הלהקה ניסתה איתה טייק ועוד טייק ובכל פעם היא הגישה את השיר בצורה יותר ויותר אגרסיבית, עד שהגיעה לסף דמעות; הלהקה כבר כמעט ויתרה על השיר, עד שהוצע לנסות עוד טייק אחד- וזה הטייק המנצח שאנו שומעים היום.



I'll be your mirror
reflect what you are
in case you don't know
I'll be the wind, the rain and the sunset
The light on your door to show that you're home

When you think the night has seen your mind
That’s inside you’re twisted and unkind
Let me stand to show that you are blind
Please put down your hand
‘cause I see you


“I’ll be your mirror” מזכיר מאוד את "הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק, אבל בהיפוך תפקידים. אם בשיר של ביאליק, דובר השיר רוצה בת זוג שתהיה לא רק שותפה לחיים אלא גם "אם ואחות", מעין דמות אם מחבקת ומגוננת ומכילה, ב-“I’ll be your mirror”, דוברת השיר מציעה לאהובה להיות דמות האם הזו. איך היא מציעה לעשות זאת? ע"י שיקוף, או Mirroring  בעגת הפסיכולוגיה הקלינית, מושג שטבע הפסיכולוג דונלד ויניקוט. ויניקוט דיבר על האם הטובה דיו, שאינה אמורה להיות האם המושלמת המותאמת במאה האחוזים לצרכי הילד, אלא כל שעליה לעשות הוא לענות על צרכיו באופן אמפטי. ואחת הדרכים לאמפטיה היא להיות מעין מראה שמשקפת את חוויותיו,מחשבותיו, תודעתו ותדמיתו של הילד. ניקו מוכנה להיות הדמות הזו עבור ריד, להיות המראה האמפטית שלו שתראה לו כמה הוא יפה וכמה הוא חיובי. ניקו מוכנה להיות גם האם שחסרה לריד וגם להיות האהובה שלו. היא גם מתנדבת להיות זו שתציל אותו מסיוטי הנפש האפלים שלו, כשהוא תופס את עצמו כרע ומזיק לעולם, כשבעצם זו היא שרואה אותו כמו שהוא באמת.  “A hand in your darkness, so you won’t feel afraid”- איזו שורה מופלאה.

בעיניי, היופי האמיתי של השיר נעוץ ברבדים הרבים בהם הוא פועל. קודם כל, זו לא סתם זמרת ששרה שיר לאיזה אהוב אנונימי- זו זמרת ששרה לאהובה, כותב השיר עצמו.אי אפשר להתעלם מזה- זה שיר שניקו שרה לריד, שריד עצמו כתב. ריד קודם כל מזדהה עם ניקו, כותב את מילותיה בצורה אמפטית, כותב את מה שהוא חושב שהיא חושבת על מערכת היחסים שלהם, איך הוא רואה אותה רואה אותם. ויותר מזה: כשריד כותב את ניקו, כשהיא אומרת שהיא רוצה לשקף אותו ולגונן עליו ולהראות לו כמה הוא יפה, ריד בעצם מאותת לניקו- ולנו המאזינים לשיר- שזו סוג האהבה שהוא צריך, אהבה שהיא יותר מאהבה פיזית, מינית, אלא אהבה שהיא גם אימהית, תחליף אם. היסטורית, ניקו לא התמסרה לדרישות של ריד והקשר בינהם הסתיים וגם זה טוען את השיר במשמעות נוספת. אפשר גם להוסיף נדבך נוסף ולומר ששנים מאוחר יותר, מישהי אחרת נענתה לקריאה של ריד, וזוהי אהובתו בעשורים האחרונים, לורי אנדרסון. הנה גרסה של השיר מהשנים האחרונות, שריד ואנדרסון שרים יחד(אזהרה: כל קשר בין מה שריד שר למלודיה המקורית של השיר מקרי בהחלט. קוריוז קטן- האיש עם החולצה הצהובה והסקסופון הוא לא אחר מג'ון זורן!).


מילה לסיום- על המוסיקה בשיר. השיר הוא כאמור אי של יופי, של עדינות, של חן, של אופטימיות בלב האוקיאנוס הוולווט אנדרגראונדי האפל, וככזה הוא בהתאמה גם הרגע המוזיקלי הכי עדין באלבום, שנייה לפני השירים אולי הכי מכוסחים באלבום, “The black angel’s death song” ו-“the European son”. לא יודע איך ריד וסטרלינג מוריסון הצליחו להפיק מהגיטרות שלהם את הסאונד הזה, הכי קלין שיש. וההרמוניות הקוליות הקטנות האלו בסוף...איזו להקה גדולה זו הייתה, כזו שיכולה בלב אלבום נורא רועש להפיק שיר כל כך עדין.

האהבה הגדולה שמתוארת בשיר היא מעין אידיליה, אוטופיה. אוטופיות ואידיליות, כפי שזה קורה פעמים רבות, נגוזות ומתפוגגות במקרה הטוב, ומתרסקות במקרה הבא. בפוסט הבא נעסוק באהבה שהשתבשה, אהבה חולנית, תלותית, פגומה.





4 תגובות:

  1. אחד השירים האהובים עלי. בין היתר בגלל המיקום שלו בתוך האלבום הזה. נראה לי שאם היה ממוקם באלבום אחר, לא היה לו את אותו האפקט.

    אהבתי את הניתוח הויניקוטיאני שלך, גם אני רואה את האהבה והמסירות ההורית בשיר הזה. שם הכל מתחיל. אגב, אם משחקים עם הרעיון, אפשר לראות את please put down your hands cause I see you גם כמשחק קו-קו, שהוא משחק אוניברסלי להורים ותינוקות, ויש לו גם ערך התפתחותי חשוב מאוד

    בכלל לא מפתיע שיש לאנשים רבים פנטזיה לקבל או להעניק את הדברים האלה גם בתוך זוגיות. פנטזיה שלא תמיד הולכת ביחד עם המציאות. ויניקוט אמנם עורר הקלה גדולה כשכתב על האם הטובה דיה, אבל הציפיות שלו מאם כזאת היו די גבוהות. "כל שעליה לעשות הוא לענות על צרכיו באופן אמפטי" זו חתיכת משימה כשלוקחים בחשבון שצריך לעשות את זה לאורך זמן - יום אחרי יום, ולרוב גם בלילה. לדעתי הניקיון המוזיקלי של השיר מדגיש את זה שמדובר בפנטזיה, משהו לשאוף אליו, לחלום אותו. משהו שלאורך זמן, בכל סוגי היחסים - אם-ילד, גבר-אשה, יצטרך לשרוד את מבחן המציאות.

    השבמחק
  2. תודה על השיתוף והבלוג שלך

    השבמחק
  3. במקרה נתקלתי היום בתמונה של לו ריד בצעירותו:
    https://fbcdn-sphotos-c-a.akamaihd.net/hphotos-ak-prn1/524690_10151579672503416_832770117_n.jpg

    השבמחק
    תשובות
    1. גדול! אהבתי את זה שאין לו תוכניות לעתיד הקרוב....
      יש משהו מאוד עצוב בעיניים האלה, משהו בסיסי מאוד חסר שם

      מחק