יום ראשון, 11 במרץ 2012

השותפה לדירה



השבוע התחלתי לראות את "האלבומים", הסדרה של קוטנר בערוץ 8, והפרק הראשון שראיתי היה על אלבום הבכורה של אביתר בנאי. אלבום כל כך מדהים ומונמנטלי, בלי ספק אחת היצירות הגדולות שנעשו בארץ, כל כך מונומנטלי שבעיניי שום דבר שאביתר עשה מאז לא מגיע לקרסוליו. כמו שהאלבום מופלא גם סיפור העשייה שלו והפרק עליו היו נהדרים. אחד הדברים שבעצם מתגבשים מהפרק הוא שזו לא יצירה רק של בנאי, אלא היה מאחוריו צוות שלם של עוזרים שהחזיקו לו את היד: צח דרורי, אסף אמדורסקי, חיים שמש, קורין אלאל. בנקודה מסוימת, צח דרורי, המעבד שיש לו מניות אדירות על האלבום, אומר שכשהוא ואביתר החלו לעבוד על האלבום, אביתר היה "שבור לב" והוא "לא ידע מה זה שבור לב". לפי מה שדרורי אומר, השירים של האלבום נוצרו מתוך שברון לב. בשלב אחר הדיון מתמקד ב"שמתי לי פודרה", שם אביתר בנאי אומר משהו מאוד משונה- שהוא הביא לשיר את שותפתו לדירה, אפרת בן צור, ש"במקרה" שרה נורא יפה, אז הוא הכניס אותה לשיר.

וזהו. זה כל האזכור שיש לאפרת בן צור בהקשר של הפרק על אלבום הבכורה של אביתר בנאי. אה, יש שם עוד שתי תמונות סטילס שלה. אין ראיון איתה, כל המעורבות שלה באלבום מתוארת בשתי שניות בדיוק. אולי ברגע השיא של הפרק הדיון מגיע בשיר הכי כואב, טעון, וטוב באלבום, שיר מלא כעס, זעם וקנאה, אחד משירי הפרידה הכי קשים ויוקדים ושונאים שמישהו אי פעם כתב למישהי בעברית, וזה כמובן "תאטרון רוסי" עם השורות הבלתי נשכחות "אני כועס ומקווה שתכשלי, שתמשיכי לרעוד ולפחד משיגעון, אמן תישארי לבד לנצח". בנאי אומר שהוא כבר לא שר את השיר הזה בגלל השורות האלה, כי זה לא משהו יפה לאחל למישהו להישאר לבד לנצח, ואחרי שאביתר מסכים לנגן את סוף השיר בביצוע נהדר ומלא פאתוס כמו השיר המקורי, קוטנר אומר לו-"אתה עדיין כועס עליה, הא?"

שותפה לדירה- איזה אנדרסטייטמנט. למי שלא מכיר ולא יודע, אפרת בן צור הייתה בת זוגו של בנאי לפני האלבום, והיא הרבה יותר מ"שותפה לדירה"- היא בעצם מושא השיר "תיאטרון רוסי" ("יפה וערומה בתיאטרון רוסי" מתייחס ישירות להצגה "כפר" בתיאטרון "גשר" בה אפרת בן צור הופיעה בין השאר בסצנת עירום קצרה). אי אפשר לפספס את זה שהיא המוזה לשברון הלב של בנאי. ועוד משהו- בקרדיטים של האלבום, אביתר מודה לכל מי שניגן עימו באלבום, למשפחתו, והתודה האחרונה היא- "לאפרת". לא ברורה לי ההחלטה להתעלם ממנה בדוקמנטרי הזה- אולי לבקשתו של בנאי או לבקשתה שלה- אבל היא סוג של נוכח נפקד בכל מה שקשור לאלבום הזה.


אני נורא נורא אוהב את אפרת בן צור,ורציתי לכתוב עליה המון זמן. חשבתי בהתחלה לכתוב עליה בסדרת האנדרדוגים שלי אבל זה לא יהיה מדויק שכן בן צור היא לא בדיוק אנדרדוג כמו שהאחרים היו- היא אף פעם לא הייתה חלק בלהקה ואף פעם לא הייתה בצל של אף אחד; לעומת זאת היא עדיין לא נתפסת כזמרת. בן צור היא בעיקר שחקנית שפעם בחמש-שש שנים מקליטה אלבום ומופיעה בתדירות די דומה, ומקריאת ראיונות איתה נראה כי היא עצמה לא ממש תופסת את עצמה כזמרת או כמוזיקאית, וגם לא ממש כשחקנית. בן צור היא סוג של חייזר סהרורי, קצת כמו שבנאי עצמו מצטייר מ"האלבומים". באיזשהו מקום, החיבור בינהם על רקע רומנטי ואומנותי הגיוני מאוד- שניהם יוצרים אמנות שמפליגה למחוזות לא מוכרים לרובנו; בנאי מתאר עולם חצי-אוטיסטי של אדם מוזר שלא מתחבר ולא מבין מה הולך, ולעומתו בן צור מצטיירת כילדה נצחית, חולמנית ומנותקת שלא מנסה אפילו להתחבר. מאוד מוצא חן בעיניי הדימיון ביניהם, בזרות ובניתוק המשותפים שלהם, ברגישות הרבה, בעולמות הפנימיים שהם מציירים. כמובן, בן צור כנראה תמיד תיזכר כ"זאת שעליה נכתב 'תיאטרון רוסי' וזאת ששרה ב'שמתי לי פודרה'", מה שעושה אותה סוג של אנדרדוג של אביתר בנאי.

לגבי המוזיקה שלה, בן צור היא מסוג האמנים שמחלקים אנשים לשתי מחנות- אלו שלא מסוגלים בשום פנים לשמוע את הקול הילדותי, הגבוה, המאנפף והמשונה שלה, ואלו שנמסים והופכים לשלולית דמעות כשהם שומעים את הקול הזה. אני, מיותר לציין, שייך למחנה השני, כפי שקרה לי בהופעה קטנה בה ראיתי את בן צור עם עוד איזה עשרים איש ב"צוללת צהובה" בירושלים לפני כמה שנים. פשוט בכיתי כמו ילד קטן. קודם כל, בן צור בצניעותה לא תסכים אבל אני חושב שהיא מלחינה יוצאת מהכלל, אולי דווקא מהמשחק הילדותי הזה במנגינות. ודבר שני זה כמובן הקול שלה, שלדעתי הוא ממש שמיימי.

ב-2006 בן צור הוציאה אלבום שני, חסר שם. 5 שנים עברו מאז אלבום הבכורה שלה, "צוללת". באופן מעניין, הצוות מאחורי "צוללת" היה כמעט זהה לצוות שעשה את "אביתר בנאי"- צח דרורי, אסף אמדורסקי ובנאי עצמו שאף תרם כמה לחנים. לאלבום השני באה בן צור אחרת- בלי בנאי, ההימור שלי הוא שהם החליטו לנתק קשר אבל אני באמת לא יודע לבטח, אבל עם צוות גדול של מוזיקאים תומכים- אסף ואייל תלמודי, אדם שפלן, שלומי שבן, עודד פרח, ברי סחרוף וחברי בום פם ורוקפור. אבל בעיקר השינוי הגדול הוא ההתבססות המוחלטת על לחנים של בן צור, ולמעט טקסט אחד- "הילדה שרה לנחל" של לאה גולדברג שעוד נגיע אליו- טקסטים של בן צור; כך שזהו למעשה אלבום ההתבגרות שלה.


"אפרת בן צור" הוא אחד האלבומים הישראליים הכי הכי  אהובים עליי. זה מסע בתוך זרם תודעה של אישה-ילדה (בן צור הייתה בת 37 כשיצא האלבום), שבמשפט ילדותי אחד ופשוט גוללת עולם שלם של הנפש. אני חושב שהטקסטים של בן צור- לכאורה פשטניים ואולי אפילו דלים מבחינת תוכן- הם חסרי תקדים במוזיקה הישראלית, יהיה מי שיגיד שהם דלים, אני חושב שהם פשוט מזוככים. יש בכתיבה שלה איזה יסוד מיסטי, חמקמק, מטאפיזי אפילו, שמעיד על אישיות סהרורית וחולמנית. המסעות של בן צור בתוך חלומות, זכרונות, רעיונות, רגשות ומחשבות הם כובשים ומסחררים. בעולם של בן צור שורה סופר נאיבית כמו בשיר "אבוא אלייך": "אבוא אליך ביום הזה, יהיה יום בהיר, אקח אותך לטוס איתי באווירון, ביום הזה לא נסתיר את אהבתנו" יכולה להתקיים בלי הרמת גבה, כי זו בן צור וזה העולם שלה. שלא לדבר על "כבר הרבה ימים", בלי ספק השיר הכי מדהים באלבום עם לחן פסיכדלי יוצא מהכלל, שבו היא "חולמת, אני חולפת אחורה בזמן, ממשיכה לפני שהיינו, אני עומדת אותו מקום, ועל העצים יש סרטים לבנים, יש פרחים, יש רוח קולה, שם ילדה עם אמא שלה, ויש שקט". בום- השורות האלה מצמידות אותי לכסא, אני לגמרי שם עם בן צור ואמא שלה. העולם הפנימי הזה סופר שברירי ונראה קפוא בזמן, כל העולם החיצוני ממשיך לרוץ, כמו בשיר המופלא עם הלחן הכי יפה באלבום, "חושבת על זה" :"מטוס חוצה את השמיים, אני בבית, אהוביי נסעו רחוק רחוק, כתבו על ארצות יפות, וזה עשה להם טוב", ואז היא גם ממיסה אותי עם השורות "לא אוהבת לעזוב, אני חולמת על זה, אני חולמת לאהוב".



 ויש בעולם הזה גם הרבה הפרעות והרבה יסודות מעורערים, כמו בשירים "עוד לא שם", עם הלחן הכי כסאחיסטי ומסתורי שבו בן צור שרה: "משהו נעשה, שהיה צריך להיעשות, הלוואי ויהיה לי אומץ להמשיך, עוד לא שם אך בקרוב אהיה", ובשיר הכי רוקי באלבום, "מפלצת", שבו מכניסה בן צור באופן מבריק שתי שורות מתוך קריאת שמע על המיטה, שהן אולי המוטו לכל האלבום בעיניי: "ואל יבהלוני רעיוני, וחלומות רעים והרהורים רעים". וואו, זה ממש פרויד פוגש את הרמב"ם פוגש את....אביתר בנאי. האויב הכי גדול של הנפש, של כל אחד מאיתנו, ושל בן צור עצמה, הוא אנחנו בעצמנו, עם המחשבות שלנו. אז מי פה פשטני? בעצם בן צור מגישה כאן את אחד האלבומים הכי עמוקים ואינטרוספקטיביים במוסיקה הישראלית אי פעם.



התייחסות מיוחדת מגיעה לשיר "הילדה שרה לנחל". למעשה השיר הזה הופיע קודם באלבום "שרות לאה גולדברג" שבו מגוון זמרות שרו שירים מוכרים יותר ופחות של המשוררת. השיר הזה בולט כאן מאוד, משם שבן צור הצליחה לבחור שיר של משוררת אחרת ולהתאים אותו כמו כפפה אליה. למעשה מקריאת המילים יכולתי לחשוב שבן צור עצמה כתבה את השיר: "לאן ישא הזרם את פני הקטנים, למה הוא קורע את עיני, ביתי הרחק בחורשת אורנים, עצובה אוושת אורני". נראה שבן צור ממש נבחרה ע"י יד הגורל לשיר את השיר הזה, והזהות בינה לדמות הדוברת בשיר נראית מושלמת.


וזה לא הכל, יש כאן גם כאמור מוסיקה נפלאה. בן צור היא לא ממש נגנית, היכולת שלה בגיטרה מסתכמת פחות או יותר בנגינה על מיתר אחד (ובאמת בקרדיטים של חלק מהשירים היא כתובה כמנגנת ב"מיתר"), אבל יש לה פמליה שלמה של חברים תומכים, חברים למסע, והאלבום מגוון מאין כמוהו; מהפסנתר הדומיננטי והעמוק של שלומי שבן ב"כל יום", דרך עיבוד המיתרים והמלודיקה של פיטר רוט ב"אבוא אלייך", דרך ההזיה ההיפנוטית של "כבר הרבה ימים", הופעת האורח המלבבת של בום פם ב"שטה" (בעיקר הטובה של טובי), השילוב המהמם בין הבנג'ו של יוצא "הברירה הטבעית" מיגל הרשטיין לחמת החלילים של אייל תלמודי ב"חושבת על זה", לגיטרה הקלאסית המתגלגלת של אורי בראונר כנרות ב"עוד לא שם", הדיסטורשנים המחוספסים של רוקפור ב"מפלצת" ועד הגיטרות החשמליות המלטפות והמרגיעות של ברי סחרוף ב"אחר כך יתגשמו" היפהפה שמסיים את האלבום ואת המסע לעולם של בן צור, שיר סופר אופטימי שבו בן צור בעצם אומרת לנו שהיא תשרוד את המסעות שלה.

אפרת, אפרת...איזה אלבום, איזה מסע מרגש. אני כבר מת לשמוע את האלבום החדש שלך שכולו שירי המשוררת אמילי דיקנסון. מת לדעת לאיזה מסע תקחי אותי הפעם. 


18 תגובות:

  1. איזה יופי. כיף לקרוא.

    אגב, באשר לחלוקת המחנות לגבי אפרת בן צור, אני הייתי בשניהם: באלבום הראשון התקשיתי לשמוע את הקול יוצא הדופן שלה, ובהופעה שהייתי בה באותה תקופה ממש סבלתי. לעומת זאת, באלבום השני התאהבתי לגמרי. הוא כל כך יפהפה, קסום במלוא מובן המילה ומיוחד בסצנה המקומית.

    השבמחק
  2. יוחאי

    קיוותי שתכתוב על ההופעה של מקויי טיינר (הייתה?) ולכן נכנסתי
    ואז ראיתי את אפרת, או כמו שאני קורא לה -
    לאה קפקא
    אם אתה כל כך אוהב אותה, אני מאוד ממליץ לך להוריד (אני הצלחתי בזמנו בטורנטים, לפני שהכל קרס) בסדרה "תמרות עשן"
    היא מהממת - אני לא מכיר את המוזיקה שלה כל כך אבל זה רק כי היא לא מגיעה לעשן הזמן
    ובכלל בגלל שזה כל כך מפחיד, היא כל כך מהממת בתור לאה קפקא שלהכיר עוד צד זר לחלוטין שלה לא מושך אותי, עדיין
    אבל בהחלט עזרת לזה לקרות.

    שא ברכה ושמור על הבריאות.
    >ג.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי גיא
      אכן, "תמרות עשן" נהדרת ואפרת עושה שם יופי של עבודה, היא הכניסה הרבה מהסהרוריות שלה לדמות הזאת ובכלל זו סדרה הזויה מספיק כדי שאחת כמו אפרת תשחק שם חוקרת משטרתית.
      לגבי מק'קוי- הלוואי והייתי, אבל לא הלכתי משיקולי תקציב בלבד. ראיתי שבן שלו כתב ב"הארץ" שהיה קצת חלושס.

      מחק
  3. ניסיתי לבדוק אם האלבום החדש של אפרת יצא כבר והגעתי לפוסט שלך.
    תיארת את התחושות שלי בדיוק כשאני שומע את המוזיקה שלה. אני זוכר שכשהאלבום הראשון שלה יצא כל הביקורות היללו וכמעט כמו שתמיד קורה במקרים כאלו האלבום בקושי נמכר ונשאר אלמוני. אני בכלל לא שמעתי אותו כשהוא יצא והתחלתי מהשני אחרי ששמעתי כמה סינגלים ב88FM. עוד לא יצא לי לראות אותה בהופעה. באלבומים שלה היא נשמעת קצת עצובה ורצינית אבל לפי המעט שיש ביוטיוב נראה כאילו יש הרבה צחוקים בהופעה שלה והיא ממש נהנית על הבמה.
    לגבי הנגינה שלה, קראתי בראיון שהיא אמרה שהיא מלחינה לפעמים בעזרת גיטרה בס והיא גם מנגנת בעזרת כלי ששכחתי את שמו ושאפשר להיעזר בו גם אם מישהו לא טכני מספיק בנגינה שלו אבל כן יודע איך משהו צריך להישמע. היא התארחה אצל קובי מידן ב"אנשים בלילה" בגלי צה"ל לא מזמן. אולי יש את זה בICAST לא בדקתי.
    בכל מקרה תמיד נחמד לשמוע על עוד מעריץ.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי, נדמה לי שהכלי שאתה מדבר עליו הוא זה שאיתו היא מצולמת פה (תמונה שנייה מלמעלה), הוא נקרא אוטוהרפ:
      http://en.wikipedia.org/wiki/Autoharp
      וגם אני שמח לראות עוד מעריץ....יצא לך לשמוע דברים מהאלבום הממשמש ובא?

      מחק
    2. כן זה הכלי שהתכוונתי אליו. יש ביו טיוב סינגל בשם ROBIN. מישהו גם העלה הופעה מהאוזןבר שהייתה בתחילת החודש בה היא שרה עוד כמה שירים.
      http://yuvalerel.wordpress.com/2012/03/02/%D7%A1%D7%99-%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99-%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%99/#comment-304

      בפיסקה האחרונה שלך כשכתבת על "עוד לא שם" כשיר עם הבנגו' וחמת החלילים יכול להיות שהתכוונת לשיר "חושבת על זה" ?

      מחק
    3. אויש, אתה צודק, אני אתקן, תודה!

      מחק
  4. יוחאי
    כתבת נהדר כרגיל. אני כבר מחכה לאלבום החדש של אפרת בן צור ובודק אם יוצא לה שיר חדש כמעט מדי יום. היא אמנית מיוחדת ואישיות מסוג נדיר במיוחד במחוזותינו.

    השבמחק
  5. הייתי רוצה לנסות לשבור פה מיתוס.
    במקרה נמצא בידי ראיון עם הגברת בן צור מיום יציאת האלבום הראשון של אביתר ב-97.
    היא אומרת שם (בעניין "שמתי לי פודרה"):
    "כשאני ואביתר הקלטנו, היינו רק שותפים לדירה. עכשיו אנחנו כבר לא שותפים אבל נהיינו חברים".
    עכשיו, שמישהו יסביר לי איך הנ"ל מסתדר עם זה שאביתר כתב עליה את "תאטרון רוסי"? אם כשהם הקליטו את "שמתי לי פודרה" הם היו רק שותפים לדירה, מתי בדיוק הם הספיקו להיות ביחד, להיפרד פרידה כואבת, ושאביתר יכתוב עליה את "תאטרון רוסי"?

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מסכים שמשהו בזמנים לא כל כך מסתדר איכשהו אבל הנה ראיון ב"הארץ" שנעשה לאחרונה בו היא מודה ש"תיאטרון רוסי" נכתב עליה:
      http://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/1.1642242
      אכן יש איזשהו ערפול לגבי מערכת היחסים ואורכה. אפשר אולי להסביר את זה בשל העובדה שמשך העבודה על האלבום היה ארוך ואולי במהלכו הם הספיקו להיות יחד ואז להיפרד...ואולי זה לא משנה בכלל?

      מחק
    2. ואז חזרו לפני שהאלבום יצא? ייתכן.
      פשוט אף פעם לא הבנתי איך - כמו שכתבת - הוא מודה לה בסוף האלבום, ואיך שנים אחר כך הם עוד הופיעו יחד והוא לקח חלק משמעותי באלבום שלה.
      מסקרן כל הסיפור הזה, אבל אולי זה באמת לא משנה בכלל.
      תודה על הכתיבה, את מחסום הקול שלה עוד לא הצלחתי לעבור אבל יש סיכוי שבזכותך אני אנסה שוב.

      מחק
  6. ביקורת נפלאה. הייתי מכור לכמה משיריה במשך תקופה מסוימת בחיי הדברים נשכחים, אבל ביקורת כזו מזכירה לי בדיוק מה הרגשתי כשהייתי שומע את השירים האלה, שפוצעים את הנשמה.

    השבמחק
  7. כתוב יפה ומדויק.
    הרומן המלנכולי שלי עם אפרת בן צור ארוך וקסום - ולאורכו גם שזורים אין ספור רגעים מלאי תקווה. אחרי אינספור הופעות שלה שראיתי בשנים האחרונות - ההופעה האחרונה שראיתי, של אמילי דיקנסון באוזן בר - הביאה אותי פעם ראשונה מזה זמן רב, לדמעות.

    השבמחק
  8. יוחאי, פוסט יפה מאד.הזדהתי עם הרבה תחושות.הייתי בהופעה שלה שבוע שעבר בבית אביחי,יש בה משהו מהפנט על הבמה על זה גם ראוי לכתוב .(שילוב של הילדותיות הרצינות (של לאה קפקא..) והיותה שחקנית...) תודה

    השבמחק
  9. שלום יוחאי

    פוסט נפלא, והייתי מדגיש הרבה יותר את העובדה שאפרת היא מלחינה מופלאה. פשוט לחנים טובים, אין לי דרך אחרת לומר את זה.
    הלוואי שהיו יותר מלחינים כמוה בארץ.

    השבמחק
  10. אתה כותב מקסים. גיגלתי "אפרת בן צור" ו"תיאטרון רוסי" בדיוק זה, שראיתי את הפרק על אביתר בנאי והאזכור הלקוני "שותפה לדירה עם קול יפה" וזה לא הרפה. ואז כתבת את הדברים וכתבת גם עליה והיא באמת נורא מיוחדת. כבר מזמן בתור זו שמרקוביץ' ווייצמן רבו עליה בעשרים פלוס.
    אבל אני עוד לומדת באיחור לשמוע אביתר אז ייקח לי זמן.

    השבמחק
  11. איזה כייף לקרוא..אני גוגלל וגולל ומקווה שלא יגמר הטקסט..

    השבמחק
  12. תודה שנתת מילים למה שאני מרגיש כלפי אפרת ולא מצליח לנסח מרוב שהאהבה אליה מרובדת ומופשטת.

    השבמחק