את הפוסט הנוכחי אני רוצה
להקדיש לא לאמן או להקה מסוימים, או אלבום מסוים, אלא לכלי מוזיקלי אחד שאני מאוד
אוהב- קלרינט באס. מה כל כך מיוחד בקלרינט באס, אתם אולי שואלים, או יותר מזה, מה
זה קלרינט באס? מדובר בכלי שנראה כמו תוצר של סקס משונה בין אבוב לסקסופון. המנעד
של הכלי מאוד רחב, עד כדי כך שלמעשה הוא נשמע כמו שני כלים שונים- באוקטבות
הגבוהות הוא מזכיר קלרינט רגיל, אך הייחוד הגדול שלו הוא בצליל החם, האפל ואפילו
המרושע שיש לו באוקטבות הנמוכות- משהו בין באסון לסקסופון באריטון; בגלל זה לטעמי
הוא מעניין הרבה יותר מקלרינט רגיל.
האיש שקלרינט הבאס חייב לו
יותר מכל והמוזיקאי שהכי מזוהה עם הכלי, עד היום, הוא הג'אזיסט אריק דולפי. דולפי,
אחד המוזיקאים הגדולים שאי פעם דרכו על אדמת כדור הארץ (ורבים יסכימו איתי- לא סתם
זאפה קרא לאחד הקטעים שלו “The
Eric Dolphy memorial Barbeque”
), הפגין שליטה מושלמת בשלושה כלים שונים מאוד- סקסופון אלט, חליל וכמובן קלרינט
באס. אבל הוא לא סתם שלט בכלי- הוא למעשה הוציא אותו מהארון, ועשה לו מה שעשה ג'ון
קולטריין לסקסופון הסופרן: הוא לקח כלי אזוטרי,
מיושן ושכוח אל והפך אותו לרלוונטי ומרתק לחלוטין. הסגנון הייחודי של
דולפי, שכולל קפיצות משתוללות בין האוקטבות וסגנון חורקני שמנסה לחקות את הקול
האנושי, בא לידי ביטוי בשיאו כשהוא מנגן בכלי הזה. הנה אחד הקטעים המפורסמים ביותר
לקלרינט באס, ביצוע הסולו של דולפי ל-“God
Bless the Child” של בילי
הולידיי.
אמנים נוספים מתחום הג'אז
ניגנו אחרי דולפי בקלרינט באס (כולל קולטריין עצמו שאף קיבל את הכלי שדולפי עצמו
ניגן עליו) אבל עד היום אף אחד לא לקח מדולפי את ה"בעלות" על הכלי. אחד
המוזיקאים שכן אימצו את הכלי לחיקם הוא דיוויד מאריי הנפלא, שבדרך כלל מתפקד
כסקסופוניסט. מאריי הוא לא ג'אזיסט רגיל ויש לו גם פרויקטים שלא כל כך קשורים
לג'אז, כמו מחוות ל אסטנדרטיות להנדריקס ולגרייטפול דוד, והנה עוד קטע כזה שלו עם
ה- Gwo-Ka Masters. שימו לב כמה פאנק מוציא מאריי
מהכלי ה"אזוטרי".
קלרינט באס מקושר באופן מסורתי
לאולם הקונצרטים של המוסיקה הקלאסית. למרות זאת, בניגוד לקלרינט הרגיל שיש לו
רפרטואר גדול למדי, יש מעט מאוד יצירות קלאסיות במיוחד לקלרינט באס. הנה אחת כזו,
מצוינת במיוחד, של המלחין היווני יאניס זנאקיס (Iannis Xenakis).
זנאקיס הוא מלחין מאוד ייחודי, שבשל הכשרתו כמתמטיקאי וארכיטקט מיישם טכניקות
ומתודות מהענפים הלא מוזיקליים האלה במוזיקה שלו, וזו אכן מוזיקה מאודדדדדד מאתגרת
. בהתחשב בכך, היצירה הזו היא יחסית קלה להאזנה (לפחות עד האמצע), אבל מה
שיפה בה הוא האופן שבו שאר הכלים כאן מתייחסים לצליל המאוד מיוחד של הכלי.
מה שכל כך יפה בכלי הזה הוא
שיש לו יכולת הבעה מדהימה: הצליל מלא האוברטונים שלו,המנעד הגדול מאוד של הכלי,
שניתן להרחבה ע"י שימוש בטכניקות כמו נגינת אלטיסימו, היכולת לעוות את הצליל,
ועוד. הנה כמה דוגמאות למה שאפשר לעשות איתו, מאת נגנים שהם על הצומת בין רוק,
מוסיקה קלאסית וג'אז- הראשון הוא מייקל לוונסטרן, מנגני קלרינט הבאס המובילים
בעולם, בביצוע מעולה לקלאסיקה “Summertime” של גרשווין. הקטע השני הוא של
רביעיית קלרינט באס בשם Edmund
Welles שעושים
ביצוע מדהים ל-“Creep” הנצחי של רדיוהד- שימו לב באיזו
דיוק הם מחקים את כל הכלים בשיר המקורי, כולל אפילו הדיסטורשן של הגיטרות בפזמון.
זה לא גימיק- זו אמנות לשמה.
בנימה אישית: כבר חודשיים שאני
כותב את הבלוג הזה וזה כיף גדול. למי שלא יודע (ואני אניח שזה הרוב), שם הבלוג הוא
קטע אינסטרומנטלי מופלא ומחורע של קפטיין ביהפארט ולהקת הקסם שלו. ביפהארט הוא אחד
האמנים האהובים עליי ביותר, מהמון המון סיבות שזה לא המקום לפרטם ומתישהו אפרט
אותם, והא מאוד מאוד יקר לליבי. בין שאר הדברים הבלתי סבירים שהוא עשה, הוא גם
התיימר לנגן קלרינט באס. למן הסר ספק- ביפהארט לא יודע ולא מנגן שום כלי במובן
המקובל של המילה וגם קלרינט הבאס לא יוצא דופן בהקשר שלו. בקטע הנ"ל שנקרא “Wild Life” מתוך האלבום המפורסם ביותר של ביפהארט, “Trout Mask Replica”,
ביפהארט מדגים את כישוריו המאוד לא אורתודוקסיים בכלי הזה. ביפהארט מנגן, כמו
תמיד, כמו ילד מאוד יצירתי שמשחק בצעצוע- הוא לא יודע מה הוא עושה אבל הוא מספיק
מוכשר כדי שזה יישמע רענן וחדשני. במאמר מוסגר אציין כי עוד אמן שלא מנגן קלרינט באס אבל עושה בו המון שימוש באלבומיו, וגם מאוד מושפע מביפהארט, הוא טום וויטס (תאזינו למשל לאלבומים Alice ו- Blood Money ותמצאו שם נוכחות רבה של מיודענו).
ולסיום, גאווה ישראלית. גם לנו
יש גאון קלרינט באס, כן כן, והוא עונה לשם יוני סילבר. אני עוקב אחרי סילבר כבר
הרבה זמן, ויש על מה לעקוב: קצת כמו דולפי, גם סילבר הוא מולטי-נגן מאוד מוכשר
שמנגן לא רק קלרינט באס אלא גם סקסופון, חליל, כינור, קלידים ומה לא. הוא ניגן
בהרכב של אלברט בגר המופלא, ניגן באלבום שירי דליה רביקוביץ' המצוין של אבי בללי
ויהודית רביץ, ניגן ועיבד מוזיקלית את "שירים ליואל" של רונה קינן (עוד
אכתוב עליו, ועל עמוס קינן, זה בטו דו ליסט שלי), ואולי עיקר פרסומו הוא החברות
שלו בלהקת הבילויים. ומכאן הקטע הבא- מתוך אלבום הבכורה שלהם, אחד האלבומים הכי
טובים שיצאו בעשור הקודם. שימו לב לסולו הנהדר שלו בשיר הזה, "מה שלום הזקן
של צ'ין קו צ'ן" . בזמן האחרון סילבר אף הוציא אלבום סולו שכולו רק הוא
והקלרינט באס שלו, שנקרא Peep
holes,
שבעוונותיי עוד לא יצא לשמוע. מזל שבן שלו כתב עליו בשבילי (בלינק למטה).
גיליתי רק עכשיו את הבלוג המעולה. תודה עליו, ועל הפוסט המצוין שלעיל, ובמיוחד על הקישור לקטע של דולפי.
השבמחק