-->
משחר ילדותי אהבתי את תומר
שרון. אפשר לומר שגדלתי עליו קצת, בין אם כששיחק ב"פלטפוס" הזכורה
לטובה, או דובב ב"חתולים הסמוראים" (גם אסף אבידן היה שם, הידעתם?) או
את יעקב מלון האגדי ב"חרצופים" (כן, זה היה הוא ולא אברי גלעד), ובין
לבין הוא גם היה בכמה סרטים ("מארס תורכי", "צומת וולקן"
ועוד) ובעוד כמה תוכניות טלוויזיה ("של מי השורה הזאת" העבשה למדי, אם
לומר את האמת), ולכל מקום הוא הביא את הומור הבראבא המשופר שלו, הפרצוף שלו שאפשר
להגדיר אותו כפרצוף המכוער הכי יפה בארץ, איזו תספורת ביזארית והרבה חן וחיוניות.
אבל בחיים כמו בחיים, לא הכל וורוד כמובן. תומר (שאקרא לו מעתה והלאה כפי שהוא
מתקרא על עטיפת אלבומו "בלוזר", מושא הפוסט להיום- תומש) לא חסך
בפני הציבור את אפיזודות הדיכאון הקשות שעבר, את זה שלא יצא מהבית תקופה ארוכה
למדי מתישהו בעשור הקודם, והיו במהלך השנים עוד כל מיני אפיזודות (התקף חרדה על
הבמה באמצע הצגה שנקראת "נפגע חרדה", שלאחריו טען כי מישהו הגניב לו
משהו במשקה שלו בערב הקודם; או דיווח משנה שעברה לפיו הוא נכווה בל"ג בעומר
בעקבות "שילוב של נר ומטהר אוויר"; או ראיון איתו בערוץ 10 שנגנז בגלל
שבראיון "הרגיש לא טוב") שמראות כי מדבור בבחור לא כל כך יציב שחי חיים
לא ממש נורמטיביים. ועם כזה סקס-סמים-ורוקנרול טבעי מאוד שתומש הקליט ב-2004 דיסק
סולו ראשון (ויחיד עד עכשיו, נגיע לזה), שככל הנראה אני היחיד בארץ שקנה אותו,
שנקרא "בלוזר".
את "בלוזר" מאוד
אהבתי כשיצא, בעיקר בגלל שהוא שימש לי פסקול עת התנסיתי בחוויה שרבים וטובים התנסו
בה והתפקחו מאשליה באופן כואב למדי: עבודה בתור מוכר בחנות דיסקים. מה יותר מגניב,
אמרתי לעצמי בתור נער מתבגר, מלעבוד בחנות דיסקים? גם אני רוצה להיות מומחה
הדיסקים השכונתי, זה שימליץ לכל ילדי השכונה על כל האלבומים שהם לא אמורים לשמוע,
זה שייעצב את טעמם המוזיקלי ואת נשמתם החיה של מאות בני נוער שיפקדו את החנות
בהיסטריה מדי יום ביומו. ממממממ.....בואו נאמר שהמציאות טפחה על פני, ובגדול. אז
כן,הצלחתי פעם למכור דיסק של מינגוס לפאנקיסטית, אבל פה נגמרה הרומנטיקה. במקרה
הטוב היה מצ'עמם, ובמקרה הרע... לא נכנס לזה. מה שכן, באותה עבודה התגבש לו
פלייליסט אישי של דיסקים שהייתי שם בחנות. ג'ורג' האריסון המשולש, המופלא, היה שם,
וקולטריין שאז רק התחלתי להבין שהוא קיים בכלל, ועוד כל מיני פיצ'פקעס זנוחי אל.
וגם "בלוזר" היה שם.
יש שני אנשים שתומש חייב להם
את בלוזר- האחד הוא דודוש קלמס איש "הדג נחש" שמפגיז בקלידים נהדרים
באלבום, והשני שתרומתו הרבה יותר מכרעת הוא רן שם טוב, איש איזבו. לא צריך להכביר
הרבה מילים על שם טוב- רק מלשמוע את שמו בהקשר לאלבום ברור לך איזה סאונד יהיה לו-
פסיכדלי, סטלני, קצת מזרחי-ערבי, הרבה סאונד של כינורות כאלו-ערבים משונים, הרבה
אפקטים, סאונד גיטרה ותופים מאוד מובחנים. בין אם אוהבים או שונאים את שם טוב,
לבנאדם יש סאונד ברור לחלוטין משלו וזה לכשעצמו הישג. באופן אישי אני מאוד אוהב את
הסאונד אבל זה קצת נכון ששם טוב הוא וואן טריק פוני. בכל מקרה שם טוב לקח על עצמו
להפיק ולעבד את האלבום, ולמעשה להקת הליווי של האלבום היא כל הפרסונל של איזבו,
מינוס שירי הדר. וזה נשמע בן זונה- בעיקר אני אוהב את הגיטרה של שם טוב.
אבל עם כל הכבוד האלבום הוא לא
של שם טוב אלא לגמרי של תומש, שכתב וגם הלחין כמעט את כל השירים לבדו. תומש טען
שהלחין את האלבום עם גיטרה שמיתריה נקרעו אחד אחד עד שנותרו שם רק שלושה מיתרים,
גיטרה אותה כינה תומש "תילתר" והוא גם מנגן בה באלבום. הסאונד הוא כאמור
בעיקר פסיכדלי, עם טונות של בלוז, סול, פאנק וגם קצת מזרחי. תומש מוכיח שהוא לא רק
שחקן וקומיקאי ומאלתר מוכשר אלא גם זמר ממש אדיר- שימו לב לשיר האדיר "סימן
שאלה" שבסופו תומש מענטז את קולו לגבהים מכובדים ביותר, או
"זנזונת" (שיר מעולה שמתכתב עם “My Sharona”)
שגם בו הוא מפגיז. מה שאפילו יותר מעניין ומיוחד באלבום הוא הטקסטים. כבר בתחילת
האלבום, בשיר הנושא המבריק, תומש מתאר את עצמו באור פתטי ומלא תיעוב עצמי:
"הוא ישן כל היום
לא אכל משלשום
מאתמול יש לו חומ...ר טוב
הוא עישן את הכל
לא נותר לו גבעול
איך שהוא לא יכול לכאוב"
אאוץ', איזה תיאור עצמי קשה!
וכשהוא עוטף את זה בכזו מנגינה קופצנית וכיפית זה הרבה יותר אפקטיבי. בפזמון החוזר
של השיר הוא אומר "אני מקווה שאזדקן לפני שאמות"- פרפרזה על “My Generation”
של דה הו, וזו אולי שורת המחץ של האלבום. שירים אחרים הם כבר ממש מדכאים ואף
מטרידים, כמו צמד השירים "לא פה" ו"הילד מעבר לדלת" שמתאר
עולם ילדות מאוד אפל (שקצת הזכיר לי את "אלוהים למה" של גרוניך).
כאמור הדיסק הזה עבר מתחת
לראדר, לא השאיר חותם, לא חרך שום פלייליסט (חוץ מפלייליסט החנות שלי) ונשכח
לחלוטין. תומש לדעתי הוא אחד הזמרים המפוספסים פה, יש עליו אפס הייפ וחבל. היה לי
עצוב לראות את תומש מנחה את יום הסטודנטי 2007 (נדמה לי) בירושלים, שם הוא תפקד
כמנחה ושם נאלץ לבזות את עצמו בקטעי קישור מאוד קלושים בין מופיע למופיע. היה
מביך. בין לבין הוא פלט שבקרוב יוצא לו דיסק שני. עברו 4 שנים מאז, דיסק שני איין.
אז תומש, דע לך שאני מאחוריך. לך על זה, תעשה טובה.
כמה מצער, הדיסק כל כך שכוח אל שאפילו לא מצאתי קטע ממנו ביוטיוב. כצעד מחאה אשים את הקטע הנדיר והנפלא הזה- תמש בגיל 10 עם לא אחר משייקה אופיר!!
ריתקת אותי עם הפוסט. גם הקטע ביו-טיוב ריתק אותי - איך מתייחסים באופן מכובד לתרבות הערבית כאשר מוביל תרבותי מסביר עליה לאדם הפשוט.
השבמחקמסתבר שימות המשיח כבר היו כאן וחלפו להן...