וולטר ווייט והחיפוש אחר הכסף הקדוש

קודם כל- זהירות, ספוילרים.

ממש לאחרונה הגיעה לסיומה סדרת הטלוויזיה המופתית Breaking Bad (אני מעדיף להימנע מהשם העברי המתורגם, הוא לא באמת קשור). העונה החמישית כולה, החצי השני שלה, ובעיקר שני פרקי הסיום הפיוטיים מסרבים לצאת לי מהראש. דובר רבות על התמה המרכזית של הסדרה, שהיא הפיכת הגיבור הראשי, וולטר ווייט, מדמות שנח להזדהות איתה, גם כשהיא מסתבכת ומבצעת פשעים קשים, לדמות בלתי נסבלת, נתעבת ושנואה שאתה רק מחכה שתיענש כבר על חטאיה. והנה, בשני פרקי הסיום ביצע יוצר הסדרה וינס גיליגן פניית פרסה נוספת והפך את וולטר וויט, שוב , לדמות פגיעה ומרגשת. פרק הסיום מרגש במיוחד משום שהוא מכיל את אחד הוידויים הגדולים ביותר שראיתי בטלוויזיה, וידוי שהוא המפתח להבנת הסדרה כולה וכן לפוסט הזה, והוא הוידוי הקצר של וולט בפני אשתו סקיילר בשיחתם האחרונה בהחלט. לכל אורך הסדרה התעקש וולט כי מעשיו, נוראים ככל שיהיו, היו למען משפחתו. ובפרק הסיום וולט מודה לראשונה, אפילו באוזני עצמו, שבעצם הוא עשה הכל למען עצמו. כדי להרגיש חי. וולט שיקר בתוכנית על ימין ועל שמאל, אבל את השקר הכי גדול הוא שיקר לעצמו. הסיפור כולו היה, מתחילתו ועד סופו, סיפור של הגשמה עצמית. אבל זו הגשמה עצמית שקשורה בד בבד הסם האמיתי של העידן שלנו, הכסף. וכאן מתקשרת להקת סוואנס של מייקל ג'ירה, ושירה “A Screw (Holy Money)” ש- Breaking Bad  משתקפת בו היטב בעיניי.

יש לי וידוי קטן בעצמי- אני הולך לכתוב קצת על הסוואנס אבל אני לא באמת מכיר את הלהקה לעומק. למעשה כמעט ולא. במובן הזה הפוסט הזה יהיה קצת פגום, אבל אני מתכוון להתייחס לשיר “Holy Money” באופן ישיר ונקי מכל רושם קודם. יותר מזה- אני בעצם הולך להתייחס לליריקה של השיר, שבגרסאת אולפן שלו למעשה כלל לא מושרת. את השיר הזה הכיר לי חברי ל"חונקי כמרים", דורון אור, שאף תרגם אותו ויצר גרסה עברית שמופיעה באלבומינו השני (כאן אסיים את הפרסום העצמי, כנסו ללינק הזה אם בא לכם לשמוע). הליריקה של מייקל ג'ירה אמנם בת כמעט שלושה עשורים, אבל היא פוגעת במשהו מאוד מדויק שזרוע לכל אורך Breaking Bad. משהו שמאמרים רבים שנכתבו על התוכנית נגעו בו, והוא הביקורת החברתית המדויקת שמשתקפת ממנה, ביקורת על מעמד הביניים הכלל-עולמי שנוגע כמובן גם אלינו כאן.

כדי שלא לצאת לא מקצועי, פניתי למכר ומעריץ סוואנס מושבע, ליאור אשכנזי, לא השחקן אלא מוזיקאי ירושלמו-גבעתיימי עצמאי ושם דבר בסצנת הנויז המקומית. כשדורון הפגיש אותי עם הטקסט של Holy Money מאוד התרשמתי, אבל גם הייתי מאוד מבולבל, משום שגרסאת האולפן של השיר לא מכילה למעשה את כל הליריקה, וגרסאות לייב מסוימות כן מכילות. ליאור אשכנזי שופך אור:

מה שקורה, זה שהולי מאני זה אלבום שנמצא בנקודת תפר אצל הסוואנס - גם סגנונית וגם מבחינת ליריקה... מצד אחד הליריקה של ג'ירה השתנתה, מצד שני הוא נשאר על בסיס מנטרות במוזיקה - כך שמילות השיר מופיעות באלבום , אבל באלבום עצמו הוא לא שר אותן (זה היה כך בעוד כמה שירים בשני האלבומים הקודמים)

מכיוון שסוואנס תמיד היתה להקה שהתפתחה, והשינויים בה קרו מתוך הכרה בעבר, הרבה שירים "נגררו" לתוך מקומות חדשים שהלהקה הגיעה אליהם, והשתנו יחד עם הלהקה - זו הסיבה לגרסאת הלייב שמצאת שהיא שונה (גם כשהסוואנס מבצעים היום שירים משנות השמונים הם נשמעים כאילו יצאו מהאלבומים האחרונים מאשר כמו שנשמעו אז...)

ועכשיו, השיר עצמו:

Keep your head on the ground

Push your ass up

Move around

Shake it

Cry

Cry

Cry

Cry

Open your mouth

Here’s you money

Open your mouth

This feels good

Here’s your money

This is love

Open your mouth

Here is your money

Holy money

Holy love

Holy money

Holy love

גרסאת אולפן:

גרסאת לייב- שונה לחלוטין, עם המילים המלאות (למרות שקצת קשה להבין):

השיר מתאר אימאג' מבריק במיוחד, וקל מאוד להבנה, שלדעתי מגדיר היטב קפיטליזם מהו: אדם שלמעשה עושה את צרכיו וגם אוכל אותם. הצרכים הם כמובן הכסף שלו (שימו לב כמה יפה מתאימה המילה העברית "צרכים" לאימאג' הזה), שהוא עצמו מייצר- כי כסף לא קיים חומרית בעולם, הוא למעשה קיים רק בתודעתם של בני אדם. הכסף הזה למעשה עובר כל הזמן בין שני הפתחים בגוף האדם- הפה שצורך והרקטום שפולט, כשבתווך יש יצירה של עוד ועוד כסף. אותו אדם אמור לייצר את הכסף הזה עבור החברה כולה- על כך בנויה הכלכלה הקפיטליסטית, על צריכה של האדם הקטן שדחפת את הכלכלה לכיוון של צמיחה, שאמורה לשרת את אותו אדם קטן. ג'ירה מספק סדרה של הוראות לאותו אדם קטן- "הצמד את הראש לרצפה, דחוף את התחת מעלה"- כאילו מדובר בקורבן אונס שלמעשה מקבל הוראות מהאנס, מה שמשתקף גם מכותרת השיר- A screw. החרא הוא הכסף, והמחרבן למעשה מוכרח להנות מהחרא הזה. ולא רק שהוא יהנה ממנו, הוא גם יאהב אותו, אהבה קדושה. כמו דת. ג'ירה דורש מהמחרבן לבכות, אבל הוא אמור לבכות מאושר, ולא מכאב. הוא למעשה עובר אונס שהוא לא יודע שהוא אונס, הוא נהנה מהארוחה שלו בלי לדעת שהוא למעשה יצר אותה מפעולת המעיים של עצמו. והוא עושה את זה כי מישהו למעשה מכריח אותו. וזה המסר שטוחנים לנו שוב ושוב, שאנחנו צריכים ליהנות מהכסף שלנו. "זה מרגיש טוב" אומר ג'ירה ונשמע שהוא בעצם פוקד על הקורבן שלו להרגיש טוב.

אנחנו חיים בעולם שג'ירה שיקף יפה מאוד בשיר, ושוולטר וויט הוא תוצר מובהק שלו: עולם שמזהה הצלחה והגשמה עצמית אך ורק עם כסף, לא עם אף מדד אחר. למחייתי אני סטודנט לדוקטורט בביולוגיה. אני עובד במקצוע שלא מכניס לי הרבה כסף, ועתידי הכלכלי לוטה בערפל. השכר שלי נמוך מהשכר הממוצע בשוק (אולי הוא עומד על החציוני) ולא נראה שזה ישתפר במהרה. לעולם לא יהיה לי רכב חברה, את חסכון הפנסיה שלי אני חייב להפריש מהמשכורת הקטנה הזו, על תנאים כמו ביטוח מנהלים וכו' אין הרבה על מה לדבר. בסביבה החברתית הקרובה אליי יש לי מכרים רבים שמצבם דומה. אני לא הולך להתלונן על כך כי בחרתי את רוב הבחירות האלה ביודעין, ואני משלים עם כך שלא אגמור ברחוב אבל לא יהיה לי הרבה מאוד כסף. עם הכסף שארוויח בעצמי, אחיה רק "בסדר". אבל מדי פעם אני מוצא את עצמי בסביבה חברתית שבה מסתכלים עליי בעין עקומה: יש ששואלים אותי "מה עושים עם זה". יש שמספרים לי על השכר שלהם כמתכנתים בחברה הזו או כמהנדסים בחברה אחרת. וכשזה קורה, אני לא יכול שלא להרגיש שהבחירה שלי לא להרוויח הרבה כסף נתפסת בחברה כלא פחות מתמוהה. מי שיותר נועז ממני והולך ללמוד אמנות או מדעי הרוח נפס כתמהוני הרבה יותר; מספיק לראות את השחיקה הגוברת במספר התלמידים שנרשמים לפקולטותלמדעי הרוח, או לקרוא טוקבקים בסדרת הכתבות שפורסמה ב-YNET בנושא "הדור האבוד",ולקלוט את כמויות השטנה וחוסר הפרגון כנגד אמנים ותלמידי מדעי הרוח, כדי להבין את הלך הרוח. בישראל 2013 ובעולם המערבי כולו, יותר מתמיד, אם אתה לא עושה כסף אתה חשוב לאדם מת. נכשלת בחיים, נקודה.

וולטר ווייט הבין זאת היטב. הבחירות שלו, האופי שלו, הובילו אותו לעבוד בעבודה לא מתוגמלת כמורה ובעבודה מבזה כשוטף מכוניות, ובנוסף נפל בחלקו ביטוח בריאות עלוב. הוא נכשל;  זאת הייתה המוטיבציה העיקרית שלו בהקמת אימפריית הסמים שלו. הוא היה אדם מתוסכל שבכמה החלטות שגויות בעברו פספס את ההגשמה העצמית שלו ואת הכסף הגדול- הוא הודה שהוא בודק כל שבוע מה שוויה של החברה “Grey Matter” אותה הקים עם אליוט וגרטשן שוורץ, ומכאן שהוא עוסק באובססיביות בחיים שיכלו להיות לו. וכשניכרה בידו ההזדמנות להצליח ולהרוויח כסף קל יחסית הוא קפץ עליה. זה היה הרבה יותר חשוב לו מלהיות בן משפחה מתפקד בחודשים האחרונים שנותרו לו עם משפחתו, למשל. זה המסר שפלין\ וולטר ג'וניור, בנו הזועם, ניסה להעביר לו בשיחתם האחרונה בפרק הלפני אחרון של התוכנית- לא היינו צריכים את הכסף שלך, היינו צריכים אותך. אבל וולט, כל מה שיש לו לתת זה כסף, והטרגדיה היא שבעקבות השתלשלות הארועים יש לו המון כסף שהוא לא יכול לתת.

לכל אורך הדרך ב-Breaking Bad מראים לנו עד כמה וולט אובססיבי לגבי הכסף שלו: בגלל הכסף ג'סי והאנק הצליחו להערים עליו במדבר, בגלל הכסף הוא חוזר לנקום בג'ק וטוד וחבורת הניאו-נאצים, בגלל הכסף הוא מעדיף לבצע עסקה עם גאס פרינג על חשבון נוכחות בלידה של בתו, בגלל הכסף הוא מוכן לפרק את משפחתו לגורמים עד כדי כך שילדיו לא גרים איתו בבית ואשתו מנסה להתאבד, וקיימות דוגמאות רבות. ההסבר הקל הוא, שוולט הוא חמדן ותאב בצע. אבל זה לא זה, זה שטחי מאוד: הוא הרי לא קונה בעצם כמעט שום דבר עם הכסף הרב שהוא צובר בתוכנית (בניגוד למשל לטוני סופרנו). המפתח להבנת המוטיבציה של וולט הוא בסצנה שלו בפרק האחרון, בביתם של הזוג שוורץ (אגב, המעורבות של וולט עם השוורצים הייתה קו עלילתי חשוב מאוד לתוכנית שבעיניי לא פותח כראוי; בעצם אין לנו מושג מה באמת קרה שם). בעבר, וולט סירב לקבל את עזרתם הכספית של השוורצים לטיפול בסרטן שלו. עבורו, קבלת הסיוע התפרשה כהודאה בכשלון. בסצנה זו, כשהוא מסתובב כמו טווס בביתם המפואר שנקנה בכסף רב (ואגב, אין לשוורצים ילדים, אבל עבור וולטר ילד אינו  נחשב "הישג"), הוא מכריח אותם להעביר כסף שלו לילדיו ומזהיר אותם שלא יעזו להוסיף אפילו אגורה אחת מכספם- אפילו את המסים והעמלות הוא רוצה לשלם מכספו. זה לב העניין- הכסף הוא ההצלחה; הכסף הוא ההגשמה העצמית, הוא ערך נעלה הרבה יותר ממשפחה או תרבות. הכסף עצמו לא באמת חשוב, אבל הוא ההישג. לא סתם וולט אומר כמה פעמים בפרקים האחרונים של התוכנית, כשנבצר ממנו שוב ושוב להעביר למשפחתו את הכסף- "רק שכל זה לא היה לשווא". הוא לא באמת דואג לרווחתם העתידית של בני משפחתו; הוא רוצה שההישג שלו, הרווחת כספו בזכות עצמו, "עבודת חייו" כפי שהוא קורא לממון הרב שאגר, לא יימחק. הכסף אינו אמצעי, הכסף הוא מטרה.

ג'ירה ויוצר Breaking Bad גיליגן מראים לנו שכסף הוא כבר מזמן לא רק כסף. למעשה הוא כבר בכלל לא משמש ככסף. כסף הוא הצלחה, כסף הוא אהבה, כסף הוא הישגיות, כסף הוא דת, כסף הוא מיניות, כסף הוא הגשמה עצמית. אנחנו מכונות ליצירת כסף ומכונות לבזבוז כסף, והחברה לא מפרגנת ולא מתגמלת שום ניסיון אחר להגשמה עצמית. אני חושב שזה מה שעשה את וולטר וויט לדמות כל כך כובשת- אדם אכול תסכולים שפשוט נכשל במטרתו העיקרית בחיים, המטרה של כולנו- יצירת כסף, בין אם עבורו או עבור משפחתו. והעולם מלא בוולטר ווייטים כושלים כאלה, תבוסתנים ומתוסכלים, שנאלצים לאכול את הצרכים של עצמם. ועוד לאהוב את זה. 

תודה לדורון אור וליאור אשכנזי על תרומתם לפוסט זה