יום שישי, 18 בינואר 2013

השילוש הקדוש מתלמי אליהו, חלק א': האב


צילום- דרור ורשבסקי



צילום- גרבולון

צילום- יואב בראל



תלמי אליהו הוא מושב בנגב הצפוני מערבי, בחבל אשכול, המשתייך לתנועת המושבים. שם המושב הוא על שמו של אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאי מקוה ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. המושב נוסד בשנת 1970. במושב זה גדלו אביב גדג' וגבריאל בלחסן מלהקת אלג'יר ושמו מוזכר בשיר "פעמוני המאה" מתוך האלבום מנועים קדימה. בשנת 2012 הוציא האמן שלום גד טרילוגיית אלבומים בשם "המצב", ובתוכה אלבום בשם "תלמי אליהו".
-         מתוך ויקיפדיה, תחת ערך "תלמי אליהו"

מי שמביט בתמונה שבמעלה העמוד של הבלוג אולי לא מבין מה הוא רואה, ואני אסביר: שלושה ציורים שבורים של שלושה מוזיקאים שחורים עם סקסופונים. מה שאתם רואים הוא מה שזכה לכינוי "השילוש הקדוש של הג'אז החופשי", שאותו הגדיר הסקסופוניסט אלברט איילר: משמאל לימין, האב ג'ון קולטריין, הבן פרעה סנדרס, ורוח הקודש שהיא איילר עצמו. בלי להיכנס ליותר מדי תיאולוגיה (בעיקר כי אני לא מבין בזה יותר מדי), השילוש הקדוש הוא מין קונספט רופף ומבלבל למדי לפיו יש אל אחד אבל הוא מופיע בשלושה מופעים, כך שקולטריין, סנדרס ואיילר הם למעשה שלוש צורות של אותה מהות, על אף ההבדלים הברורים ביניהם. טריין אמנם החל כמוזיקאי שקול ומיושב בדעתו עד שנתפס בקסמי הפרי ג'אז. הוא הוריש את המהות הזו לסנדרס שבתחילת הדרך הלך הרבה יותר רחוק מטריין אבל לאחר תהליך התבגרות החל לנגן בסגנון מאוד דומה לטריין. ואיילר השפיע והושפע משניהם ועם זאת הלך בדרך מאוד שונה, למעשה מאוד שונה מרוב המוזיקאים באותה תקופה. הרעיון הזה של שילוש, הכפלה שהיא גם חלוקה וגם אינטראקציה, מאוד מוצא חן בעיניי, ואני רוצה ליישם אותו על שילוש אחר, שלא רואים כמעט כמותו במוזיקה הישראלית, וזהו השילוש הקדוש מתלמי אליהו, שמורכב מהאב- שלום גד; מהבן- אביב גדג'; ומרוח הקודש- גבריאל בלחסן.

הסיפור של השלישייה הזו כבר די מוכר, ואפשר למצוא ברשת הרבה מאוד חומר על כל אחד מהם; אבל אני רוצה לדבר על הקשר בין שלושתם, כפי שהוא משתקף מהיצירות האישיות שלהם שמשתקפות זו בזו. בלחסן וגדג' היו חברי ילדות בתלמי אליהו, וההיסטוריה המשותפת שלהם הולכת משהו כמו 25 שנה אחורה. דרכיהם הצטלבו ואחר נפרדו ושוב הצטלבו ושוב נפרדו, כשהאב\אח גדול גד משקיף מהצד בדרכו שלו שהיא מאוד שונה. וברקע, כך נדמה, תמיד ניצב לו היישוב בו גדלו כולם, תלמי אליהו, המדבר הגדול והלוהט שבו עוצבו שלושתם וממנו הם מנסים תמיד לברוח ולא מצליחים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גרו בסוף 2011 282 אנשים בתלמי אליהו. הערך בויקיפדיה מכיל 68 מילים, שזה בערך מילה על כל שלושה תושבים. איך קורה שמתוך יישוב שכוח אל כזה, הפריפריה של הפריפריה של הפריפריה הישראלית, יוצאים שלושה יוצרים כל כך מהותיים וייחודיים?

קודם כל, כמה עובדות יבשות. גדג' ובלחסן, מיותר לציין, החלו לנגן יחד עוד ב-1995 והוציאו שני אלבומים במסגרת אלגי'ר.  גד נגן באס באלבום הראשון של אלג'יר. גד הקליט את שני האלבומים הראשונים של בלחסן והקליט שיר אחד בשלישי. גדג' משתתף באלבום השני והשלישי של בלחסן. בלחסן משתתף באלבום השני בטרילוגיית "המצב" החדשה של גד, "ירושלים", וגדג' משתתף באלבום השלישי בטרילוגיה שאדבר עליו בהרחבה, ששמו "תלמי אליהו" (לחצו על הלינק כדי להיכנס לבאנדקמפ ולשמוע את השירים). כשמוסיפים גם את אחיו של בלחסן (יש לו 11 אחים) שמתארחים באלבומיו השונים ואף קשורים בדרכים מסוימות לאחים גדג', וגם מוסיקאים אחרים ששיתפו איתם פעולה כמו הגיטריסט האדיר רון בונקר, (לדעתי אחד הגיטריסטים הטובים ביותר בארץ, שניגן גם באלג'יר כמחליף של בלחסן וגם באלבומי סולו של בלחסן וגדג'), יש כאן תחושה של איזו משפחה גדולה עם יצירה משותפת, שונה אבל מאוד דומה. למרות שבין גדג' לגד מפרידות בערך עשר שנים, ולמרות שגד השקט והעדין, שרוצה לעשות מין גרסת מיינסטרים לאינדי, לא ייצור משהו כמו "כדורי הרגעה בדבש" האימתני של בלחסן, יש קווי דמיון ברורים בינהם.

רציתי בהתחלה לכתוב פוסט אחד על גד-גדג'-בלחסן יחד, אבל מהר מאוד גיליתי שאני כותב מאות מילים ולא מצליח לסיים. לכן, ברוח השילוש הקדוש, הטרילוגיה של גד ובכלל טרילוגיות למינהם, אני מפצל את הפוסט לשלושה חלקים.

הצלע בשילוש שממנה אתחיל היא דווקא זו שאני פחות מכיר, וזה גד. את גד אני לומד להכיר רק עכשיו. יש לו אמנם משהו כמו עשרה אלבומים, קצת קשה לעקוב, אבל אני מכיר את אלבומי טרילוגיית "המצב". מדובר בשלושה אלבומים באמת מצוינים, בעיקר "תלמי אליהו". מה שמפתיע באלבומים האלו הוא שהשירים הם קליטים, פשוטים, סוחפים- נו בקיצור, להיטים. לגד יש את המתנה הצנועה הזו שלא מפסיקה לתת- היכולת לכתוב פשוט שירים טובים (ויש לו גם קול נהדר, טוב בהרבה מגדג' למשל). למעשה הוא עושה את זה כל כך טוב שנשאלת השאלה למה הוא לא אמן מצליח, לפחות ברמה של נניח, אהוד בנאי. הרוב הגדול של השירים של "תלמי אליהו" הוא ממש חומר רדיו פרופר. נראה שגד עצמו בוחר להתחמק מאור הזרקורים, לא להתמסחר ולא להתפרסם יותר מדי. הרבה יותר נחמד לו להופיע מול מאה איש באוזןבר מאשר בארבי או קיסריה. אישית אני חייב לומר שחבל שאיש מוכשר כל כך מעדיף לעבוד עם קהל מצומצם כל כך, אבל גד הוא באמת אמן קאלט ונראה שהחריש העמוק שהוא עושה כל כך הרבה שנים בשוליים הישראליים מתחיל להוכיח את עצמו.



הנה משהו שגד אמר על בלחסן וגדג' לפני תשע שנים בראיון לקובי בן שמחון:
הם תמיד נראו לי מאוד בשלים, גם מבחינה מוסיקלית וגם מבחינת הטקסטים, אפילו בגיל 17 . בדור שלי, כשפונץ' התחילה, היינו בני 25 והייתה לנו פחות מודעות. הספיק לדעת לנגן כדי להקים להקה. באלג'יר כבר ראיתי בשלות מסוג אחר. כשהם ניגנו אפשר היה לשמוע את הכישרון שלהם.

הנה משהו מעניין מאוד שגד אמר בראיון לבן שלו לפני שלוש שנים:
היום, אם אתה בשוליים, זה אומר שיש לך שירים של 10 דקות שאתה רק צועק. ולא שיש לי משהו נגד גבריאל. אני מת על גבריאל. אבל מה שאני ניסיתי לעשות זה להיות בשוליים ולעשות ביטלס. זה מעניין. לזה יש הצדקה.

אפשר ללמוד הרבה מהמשפט האחד הזה. קודם כל על גד עצמו, שבוחר לו דרך משלו להגיד וליצור דברים, גם אם זה לא אופנתי או "נכון" או "מגניב". וזה גם אומר הרבה על היחס שלו לבלחסן וגדג', שניים שכאמור הוא ראה מגיל צעיר את ההתפתחות וההתקדמות שלהם. גד מאוד מעריך אותם ומאמין, אבל לעצמו הוא מייעד דרך אחרת. ב-2004, בשיא ההצלחה של אלג'יר עם "מנועים קדימה", אלג'יר נראתה כפולחן רוקנרול סטייל אביב גפן. גד בחיים לא היה רוצה פולחן כזה סביבו.

האלבום "תלמי אליהו" הוא בעיניי אבן דרך חשובה במיתולוגיה של יוצאי תלמי אליהו. קודם כל, יש כאן אלבום ששמו תלמי אליהו. זה מצטרף לשיר "תלמי אליהו" של בלחסן מתוך אלבומו הראשון, "רכבות", לאזכור הבולט של היישוב הקטנטן לצד ערים גדולות בהרבה בשיר "פעמוני המאה" של אלג'יר, ולרפרנסים אחרים. גד בחר בשם היישוב שלו כחלק האחרון מטרילוגיה שאלבומיה האחרים נקראים "תל אביב" ו"ירושלים", כלומר- לצד שתי הערים הגדולות ביותר בארץ, עם שלל המשמעויות והסימבוליות הכרוכים בהם, גד מציב את היישוב הזעיר שלו, שבטח בכל רחוב בתל אביב גרים יותר אנשים מבכל תלמי אליהו יחד. כמו שאני רואה את זה, תלמי אליהו מייצגת עבור גד את חלום ההתיישבות הציוני, הארץ-ישראלי, ושברו. אותה נאיביות וחולמנות שאפיינה את ההורים של גד וגדג', שלפי עדותו של גדג' חשבו שיפריחו את השממה וגילו שהם למעשה חלקאים גרועים. ב"תלמי אליהו" יש נסיון להתמודד עם מות החלום הזה, עם הפריפריה הכושלת שלא מצליחה להיות אלטרנטיבה לרוחניות הטוטאלית של ירושלים ולחילוניות הריקנית של תל אביב. זה מתבטא בעיקר בשני שירים: בשיר הראשון באלבום, "הכל מחוק", שבו גד חוזר למקום שעזב אותו בעבר:

הכל מחוק, פלא שהגענו
אין אפילו שלט אחד
הכל מחוק, יש רק סדין קרוע
שמישהו השאיר על סולם
דווקא יפה סידרו הזונות שקנו את המגרש
לא כמו יער הגרוטאות שהיה כאן בעבר

בשיר הכל כך חכם ומלא ניסיון החיים הזה (ולא סתם אני מכנה את גד "האב" בשילוש הקדוש שלי) גד גם מבכה את המקום שאותו עזב, גם מתחשבן איתו, ובסוף אפילו מודה שמי שקנה זכויות על הקרקע לאחר שעזב דווקא עשה לו רק טוב. זו ממש לא נוסטלגיה אלא מין חשבון נפש- הייתה כאן החמצה ללא ספק אבל אלו החיים. זה לא בדיוק כאב, זה מין שילוב של מלנכוליה והשלמה.

אבל מעבר לכשלון האנושי, יש גם כישלון של הארץ עצמה, של האדמה המקוללת. תלמי אליהו נמצא בלב השממה הישראלית, מקום שלא צומח בו כלום. המים שלא מחלחלים לאדמת תלמי אליהו חלחלו ועוד איך ליוצרים שיצאו מתלמי אליהו. "עקרבים ונחשים האדמה הזו מצמיחה", מדקלם בזעם בלחסן ב"כדורי הרגעה בדבש". "אבל האדמה לא נותנת צ'אנס אחד", שר גדג' בשיר "הגולם". וגד מתייחס לכשלון הזה בשיר הא-קאפלה המדהים "העלייה לקרקע", על חקלאי כושל שלא מצליח לגדל שום גידול, עד שהוא מתייאש ולמעשה מת, כי האדמה מצמיחה רק קברים:

כשהוא הגיע למושה עם כל הסומק בלחיים
הוא התיישב על המפה, אכל פרוסה, שתה לחיים
והוא סימן את התלמים והוא שתל את הפרחים
והוא השקה אותם במים
והם השחירו תוך יומיים


אבל שני השיאים באלבום המדהים הזה הם שני שירים שבהם יש נוכחות ברורה של גדג'- האחד הוא שיר בהשתתפותו שנקרא "אצלנו בתלמי אליהו", השני הוא שיר-מכתב שמיועד אליו בשם "עדיין אחיך". "אצלנו בתלמי אליהו" מתייחס כמובן ל"אצלנו בכפר טודרא" של הברירה הטבעית, והוא בנוי בשני בתים שהם תמונת ראי האחד של השני. את הראשון שר גד ואת השני שר גדג'. כשגד שר, הוא שר על תלמי אליהו באהבה, בנוסטלגיה, החלום עדיין לא נשבר ולשממה עדיין היה פוטנציאל לפרוח:

אצלנו בתלמי אליהו שבנגב המערבי
אלוהים, הוא תמיד איתנו,
השנה היא תמיד שבעים


הקול של גד הוא עדין, מדויק, עגול. ואז מגיע גדג', כמו אביר האופל, ושר בצורה אחרת לגמרי- לא עגול, דיקציה לא מושלמת, בצורה מתריסה:

אצלנו בתלמי אליהו שבנגב המערבי
אלוהים, הוא תמיד נגדנו
השנה היא תמיד שמונים

כאן כבר יש התפקחות ברורה- המושב נכשל ונשארנו עם השממה והדיכאון. וכל כך יפה לשמוע את הניגוד בין שני האחים, זהו ניגוד של שתי פיסות עולם מנוגדות.

השיר הכי יפה ומרגש בעיניי בכל טרילוגיית ה"מצב" הוא "עדיין אחיך". זהו מכתב געגועים קורע לב אך לא מתבכיין, ובלי טיפה של שמאלץ, בין גד לגדג'. מהשיר-מכתב ניכר מרחק גדול מאוד בין שני האחים. גד רוצה "רק לעדכן" את גדג' שהוא הולך להתחתן אבל מודה שזו לא באמת הייתה הסיבה שבגלל כתב את השיר- הוא רוצה שגדג' יחזור, שהם יחזרו להיות בקשר:
העיר שלי צריכה אותך, כי היא גוועת משעמום
ואם אתה תבוא לכאן, אולי נבנה פה משהו...
אתה ודאי תצעק עליי שאני נולדתי בטעות
ושפחדתי על חיי כשאתה רצית רק למות
אל תקלל ואל תירק, אל תשתולל ואל תצעק,
אני עדיין אחיך
אל תיתמם ואל תברח, אל תתחמק ואל תשכח
אני עדיין אחיך
למרות שזהו סוג של סיכום וחשבון נפש מצד גד על היחסים ביניהם, גד הוא לא סתם אח של גדג', הוא אחיו הגדול, או יותר נכון סוג של אב, וכך גם הוא מתייחס אליו, עם סדרה של הוראות. למרות זאת הוא רוצה לתקן, לפשר.
צריך לראות את הדקירה משני צידי הלהב...
אתה לא חייב לענות עכשיו, תישן על זה מאתיים שנה
דבר איתי אם יבוא לך, אני אשב כאן בפינה.
מעניין לציין כי בהתחשב בהיכרות שלנו עם ההיסטוריה של השניים, המרחק הרב הניכר בינם נראה קצת מוזר ואפילו מופרך- גד תמך בגדג' לכל אורך היצירה שלו, והנה כאן גדג' מחזיר טובה לגד ומשתתף באופן בלוט באלבום שלו (בכל זאת, גדג' מפורסם היום הרבה יותר מגד). אולי בעצם אין לפרש את השיר כמו שאני רוצה להכתיב לו, אולי השיר אינו עוסק בכלל בגד ובגדג' אלא באחים אחרים או כמטאפורה מורכבת יותר, אם כי קשה לי להאמין שגד לא היה מודע לפרשנות האפשרית הזו ששואבת מההיסטוריה המשפחתית המפורסמת שלו.
ועד כאן השילוש הקדוש מצידו של האב גד. בחלקים הבאים נעסוק בשתי הצלעות האחרות.
אם אתה יוצא לבדוק את קצה הדרך
אל תשמור כוחות
כי לא יהיה אחר כך אף פעם
(מתוך "אינדינגב")

9 תגובות:

  1. נהדר. כתיבה עמוקה ולא שגרתית. לגבי גד - אין דברים כאלה . ואיזה כיף לך שאתה לא מכיר כ"כ את האלבומים הקודמים שלו . לא נגמרים

    השבמחק
  2. נהדר.

    אגב, ממליץ לך על השיר הזה, בעניין יחסי האח הגדול לצעיר

    http://www.youtube.com/watch?v=XYF1Mssz1Lk

    השבמחק
  3. יופי של פוסט. כתיבה נהדרת.

    *רק יש טייפו קטן ב"עלייה לקרקע", ה' במקום ב' של המושב.

    אבל כתיבה מעולה.

    השבמחק
  4. באותו נושא, חפש באלבום השני של שלום "תנועות מטאטא מהירות" את השיר "אתה האביב של חיי" מתוכו:
    "אתה האביב של חיי
    היא תגיע האישה שלך
    לבושה במיליון צבעים
    עד אז, אתה האביב של חיי"

    השבמחק
  5. כתוב נהדר, תענוג
    אגב באלבום "אהבה" של שלום גד יש הרבה התכתבות, לפחות לכאורה, עם האח אביב "תתקשר אליי כל יום" (בשיר "הכי טוב שיש") "תעשה חיים אחי אבל אל תשכח אותי" (ב"הלחם") ו"לא תיפטר ממני כל כך בקלות, לא תיפטר בקלות כזאת, ממי שהציל אותך אלפי פעמים בעבר"

    השבמחק
  6. כתיבה טובה. תודה.

    בבקשה הוסף קרדיט לצילום של אביב, צולם ע"י גרבולון.

    השבמחק
    תשובות
    1. כמובן, הוסף. תודה לך ולכל המגיבים

      מחק
  7. כתבתי בפוסט האחרון בטרילוגיה ואני מציין גם כאן פוסט נהדר (בעצם כל הטרלוגיה) עמוקה ומוסיפה למי שלא מכיר ... הלוואי שרק 50% מהכתבות באופן כללי היו ברמה הזו.

    השבמחק