שלום שלום\ אל ארבעה בני פולק דיברה התורה

טוב, אז שלום לכולם. לאחר הרבה מאוד שנים שאני כותב מעל גלי האתר האינטרנטיים, לאחר 10 שנים של כתיבת ביקורת ל"שרת העיוור", החלטתי לאזור אומץ ולכתוב באופן אישי ולנסות לנהל בלוג משלי.  
בתור פוסט פתיחה, ולכבוד החג הבא עלינו לטובה, הנה 4 המלצות ברוח פולקיסטית לחג האביב. למה דווקא פולק? בלי סיבה מיוחדת. אולי זה עניין של אביב. כמו שאומר ג'ורג' בסיינפלד- "אביב, פריחה, התחדשות, כל החרא הזה".הנה 4 המלצות לחג:

חכם: טים באקלי

את טים באקלי רוב האנשים מכירים, וזה חטא גדול, בתור "האבא של ג'ף באקלי". אבל באקלי,אחד האמנים הכי טובים שאתם לא מכירים, בהחלט עומד בזכות עצמו. בקריירה קצרה של 8 שנים (עד שמת ממנת יתר, בגיל 27 כמובן) באקלי הוציא לא פחות מ-9 אלבומים ואפשר לדבר על לפחות 4 תקופות שונות- מפולק פופ קליפורני עדין, דרך פולק-ג'אז פסיכדלי, משם לתמהיל מוזר של אוונגרד\פולק\פרי ג'אז\רוק ולבסוף במין אר נ' בי. בדר"כ שתי התקופות האמצעיות נחשבות לטובות ביותר שלו, ואפשר להמליץ על שני אלבומים מצטיינים במיוחד- האלבום “Happy Sad” ואלבום הופעה כפול ומופלא בשם “Dream Letter”. באקלי יצר פולק חכם מאוד, ומעבר לאיכות השירים בולטת במיוחד השירה של באקלי, שכבר מגיל צעיר היא בשלה וחסרת גבולות.

רשע: Comus

לבאקלי לפחות היה מזל שהיה לו בן מפורסם- ללהקה הבריטית המדהימה הזו לא היה גם את זה, ואכן שני האלבומים שהם הוציאו בתחילת שנות השבעים נתקלו בהתעלמות כמעט מוחלטת, עד שרק בשנות האלפיים הם יצאו מחושך לאור. קומוס מנגנים מין פרוגרסיב פולק- אבל מעולם לא שמעתם פולק כל כך מעוות ומפחיד. הם מנגנים מה שנקרא DARK FOLK, משהו שהרבה יותר מחובר לאורגייה של דרואידים והקרבת בתולות לבכחוס מאשר לתיאורי טבע פסטורליים של טולקין. גם נושאי כתיבה כמו אונס, או טיפול אגרסיבי בחולי נפש לא מקלים על חווית ההאזנה. בכל זאת, אלבומם הראשון, “First Utterance” הוא מדהים לחלוטין. לא למי שחושב שגיטרה אקוסטית וכינור זה בהכרח נעים באוזן.

תם: The incredible string band

הקונצנזוס גורס כי אינקרידבל סטרינג באנד (להלן אס"ב) מנגנים את המוזיקה הכי יפה ביקום. אה, לא? אז זה בהחלט צריך להיות קונצנזוס כזה- כי זה נכון. הצמד הסקוטי המוכשר להחריד הזה עושה את זה הכי טוב, תוך שילוב של מוזיקה אתנית, אוריינטלית, בלוז, בארוק, וכשהם מנגנים גיטרות, כלי הקשה, סיטאר, כלי מיתר מרוקאיים ומה לא, פשוט אין גבול למה שהם יודעים לעשות, ועוד לא הגענו ליכולות השירה. האלבום הכי מדהים שלהם בעיניי הוא “The Hangsman’s Beautiful Daughter”, עליו אמר רוברט פלאנט כי לד זפלין מצאה את דרכה ע"י האזנה לאלבום ומעקב אחר ההוראות.

שאינו יודע לשאול: Faun Fables

אחד הפספוסים הכואבים שלי הוא החמצת ההופעה של הצמד הזה בירושלים ב-2007- פשוט עוד לא היכרתי אותם. פון פייבלס,  המורכבים מנילס פריקדל המדהים (שגם מלהטט בהרכבים אחרים) ובעיקר מהדמיון הגדוש בכל טוב והקול הנפלא של דון מקארת'י, מכילים קצת משאר ההרכבים שציינתי כאן- גם מתוחכמים כמו באקלי, גם עשויים להיות מרושעים ואפלים כמו קומוס, וגם יכולים לנגן זהב טהור שנשפך מהאוזן כמו אס"ב. יש שלושה אלבומים שכדאי מאוד לשמוע- “Mother Twilight” מ-2001 שמאופיין בהפקה נזירית יחסית, “Light of a Vast Dark” שהרבה יותר עשיר ומתוזמר, ובעיקר “Family Album” מ-2004 שהוא פשוט אסופה של שירים בני-זונה. נציגים מכובדים לפולק של שנות האלפיים בכלל ולתנועת הפריק-פולק בפרט, שבינתיים די דעכה. ואפילו ירון לונדון התמסר לבסוף...

חג שמח!