יום שלישי, 18 באוקטובר 2016

דילנובל







בשבוע שעבר העולם התעורר בבוקר וגילה שבוב דילן הולך לקבל פרס נובל לספרות. מאז, דילן עשה לפרס נובל מה שבעצם הוא עשה הכי טוב לכל אורך הקריירה שלו- להפתיע אנשים, לגרום להם לתמוה, לגרום להם לחשוב, לגרום להם להתדיין ולחלק אותם לשני מחנות ברורים של 'בעד' ו'נגד'. מרגע שעלה דילן על במת ההיסטוריה, לפני כ-55 שנים, הוא עשה בדיוק את הדבר הזה- לנוע בין אהבה והערכה לבוז ושנאה, בין אלו שמהללים אותו כאחד האמנים הבולטים של החצי השני של המאה העשרים לאלו שטוענים בוקר צהריים וערב שהמלך הוא עירום.



פרס נובל לספרות כבר לעולם לא יהיה מה שהיה אחרי שבוב דילן יקבל אותו. עד כדי כך ההשפעה של האיש הזה אדירה. במהלך קצת פחות משבוע אחרי מתן הפרס נשפכו אלפי מילים בנוגע לשאלה האם דילן ראוי לפרס, האם ראוי לתת את הפרס למישהו שאינו סופר או משורר אלא 'מוזיקאי', מהי המשמעות של פרס נובל לספרות, פרס נובל בכלל, ופרסים בכלל בכלל. בעיניי, הדבר הזה בלבד מספיק כדי לתת לדילן את הנובל. וכל זה כשדילן, בהתנהגות דילנית אופיינית, אפילו עוד לא הגיב לפרס ואפילו עוד לא טרח להודיע למארגני הפרס אם הוא הולך לבוא לטקס.



אם למישהו יש ספק, דעתי נחרצת בעניין- דילן ראוי לפרס לחלוטין. מדובר בלא פחות מאחד מאבני הפינה של התרבות המערבית בחמישים ומשהו השנים האחרונות. כשבואי נפטר, הרגשתי שנעלם מעולם המוזיקה אחד מצבעי היסוד שלה, כמו להפסיק לראות צבע כחול פתאום. דילן הוא צבע כזה בדיוק, והוא "בסיסי" יותר וחורג גם לתחומים מחוץ למוזיקה. אפשר להשוות את דילן לאבות המזון שלו- טי.אס. אליוט, עזרא פאונד, אלן גינסברג ואחרים- ולטעון שהוא מנייריסט, מעתיקן, מתמרחן, ממללן ועוד מילים מבית היוצר של אחד מבניו הרוחניים הבולטים, מאיר אריאל. אבל איש לא יערער שההשפעה של האיש עמוקה ומקיפה.



זה האיש האחד שהוציא את השירה מהגטו האינטלקטואלי שלה, הכניס אותה לכל בית והנגיש אותה לכל ילד ולכל פועל, וזה דבר ענק (לדוגמא, דבר דומה, בקנה מידה קטן בהרבה, קורה עכשיו בארץ- תנועת ערספואטיקה הוציאה את השירה מהגטו הקטנטן של חובבי השירה בארץ, ועל כך מגיעה להם כל ההערכה האפשרית). קצת כמו לו ריד- עוד אמן מפתיע וחובב התנגשויות חזיתיות ושערוריות- דילן היה הראשון להישכב על הגדר עבור כל המשוררים המזמרים שבאו אחריו. כהן, יאנג, ביטלס, אריאל ועוד אלפי אחרים.



לכן, הפרס הזה הוא ניצחון. לא רק ניצחון פרטי של דילן, אלא ניצחון גדול וכללי של התרבות המערבית של המאה העשרים. אני לא מתיימר להיות מבקר תרבות גדול אבל נדמה לי שאחד מ"שדות הקרב" של התרבות של המאה העשרים הוא המאבק בין תרבות "גבוהה" ל"נמוכה". טי.אס אליוט ועזרא פאונד הם בלי ספק תרבות "גבוהה". משוררים-מזמרים כמו דילן תמיד נחשבו לתרבות "נמוכה" יותר. האמנות של המאה העשרים, ספוגה במודרניזם שהפך לפוסט-מודרניזם, אמנם יצרה דברים מגוכחים ואבסורדיים לפעמים שגובלים בגרוטסקות, אבל דבר אחד ברור שהיא עשתה- ואני חושב שהוא נפלא- הוא שבירת הגבולות האלה בין תרבות "גבוהה" ו"נמוכה". זה קרה בספרות (כג'יימס ג'ויס והנרי מילר שילבו "פורנוגרפיה" בספריהם), בשירה (גינסברג ושות'),  בקולנוע שהפך לאמנות רלוונטית לחלוטין, וגם במוזיקה (זאפה הוא הדוגמא המושלמת- האיש שמחבר מוזיקה קלאסית אולטרה מתקדמת עם הפופ הנחות ביותר; או ג'אז, שנתפס כאמנות נחותה והיום נלמד בצורה כמעט מתמטית באקדמיות מכובדות). דילן הוא אחד הדוגמאות המובהקות לזה- משורר שבוחר את המדיום ה"זול" של עמידה עם גיטרה אקוסטית ושירה לתוך מיקרופון, במקום להיות מודפס במהדורות מצומצמות שקוראים בעיקר משוררים אחרים.



ואם למישהו יש עוד ספק עד כמה דילן ראוי- נסו להיזכר מי בדיוק זכה בנובל לספרות בעשור האחרון. אני אודה שלמעט הארולד פינטר (שזכה ב-2005) ואליס מונרו (שזכתה ב-2013)  אני לא מכיר אף שם וקשה לי לחשוב איזה אימפקט יש לזוכים. גם הטיעון ש"נובל לספרות צריך ללכת לאדם העוסק בעיקר בספרות" לא תופס ויש לו תקדימים (ברטרנד ראסל, מגדולי המתמטיקאים והפילוסופי של המאה העשרים אך בטח לא סופר בעיקרו, 1950, ו-ווינסטון צ'רצ'יל שזכה ב-1953). אפשר להתווכח עם איכות השירה, אי אפשר להתווכח על מה שהאיש עשה לשירה במאה העשרים (וקצת).



תודה לאחי לוין ונועם זרח על דיון הפייסבוק הפורה שהוביל לכתיבת הפוסט



2 comments:

  1. אהבתי ביותר.
    אני לפעמים בבעד ולפעמים בנגד, כי בכל זאת, ספרות וכו'... וגם כי הפרס הוא לא על אימפקט, אז אם כבר משורר זמר אולי קודם לאונרד? אכן כהרגלו מעורר מחדש את הדיון.

    השבמחק
  2. יפה כתבת. דילן מעולם לא התנחמד ולא היה מוכן להיות מתויג. בעיני המוזיקה שלו עומדת בזכות עצמה ולא זקוקה לשום יח"צ ואהדה מיוחדת. היא שינתה את התפיסה שליושל רבים מבני דורי במוזיקה ובטח כלפי הממסד, הצבא והפוליטיקה כשהיה מעבר חד משירים של לאב יו יה יה פתאום לשירה ערכית/חברתית/תודעתית. אצלי הוא קיבל מזמן את הנובל. אם ילך לאסוף אותו או לא חסר משמעות בעיני.

    השבמחק