יום שני, 15 באפריל 2013

יומולדת שנתיים!!





היום אני מציין שנתיים לפתיחת הבלוג!

לפני הכל- תודה. תודה לכל מי שמקפיד ונכנס לכאן, קורא, משתתף, מגיב ואפילו שומע. אין משמעות לכתיבה בלי קהל, ונראה שהצלחתי לגבש כאן קהל אדוק ומסור. אתם לא יודעים כמה זה עושה לי טוב לדעת שגם במדינה קטנטונת ולא כל כך שוחרת תרבות כמו שהיא מציירת את עצמה, יש קהל לבלוג כזה. אז תודה, תודה, תודה.

כדי לציין את המאורע אני משיק אלבום חדש, או יותר נכון- אוסף הקלטות חדש. החלטתי הפעם לקחת כיוון שונה לגמרי. לא מוסיקה לופים ולא טקסטים ולא כלום, אלא אלתור חופשי, והפעם על הכלי היחיד כנראה שאני באמת יודע לנגן עליו "כמו שצריך", וזה גיטרה קלאסית. התחלתי ללמוד גיטרה קלאסית בערך בגיל 14 אצל המורים החדרתיים הידועים מרסלו ודלית רייך, אחרי שלוש שנים די כושלות של לימוד גיטרה חשמלית. בהתחלה לא כל כך ברצון, לא הבנתי למה שיעור שלם אנחנו מתאמנים באיך יושבים עם גיטרה ואיך שמים את הרגל על שרפרף. אבל ארבע השנים שבהם למדתי לנגן קלאסית היו הבית-ספר הכי גדול למוזיקה שעברתי אי פעם, ובכלל אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים. מרסלו ודלית לימדו אותי לנגן, חד וחלק. יותר נכון- הם לימדו אותי איך לנגן "נכון", כדי שאדע מאוחר יותר איך לנגן "לא נכון", שזה מה שיותר מעסיק אותי היום. בסופו של דבר מאוד אהבתי לנגן גיטרה קלאסית "נכונה", אבל הרבה פחות לשמוע נגינה כזו, כך שהתפתחתי לכיוונים אחרים לגמרי. אבל  בלי ארבע השנים האלו לא היה שום סיכוי שהייתי מתעניין בנגינה, וכנראה בכלל לא הייתי ממשיך ללמוד. אז דלית ומרסלו היקרים, הפוסט הזה מוקדש לכם.

לגבי האלבום עצמו, ששמו Something WrongThere (And Other Stories). הרעיון שלי היה פשוט- להתנסות ולחקור את הכלי הזה, "לחפור" עליו. לחרוג מלנגן "נכון" ולבדוק אופציות אחרות, ולגרום לכלי להישמע כמו משהו אחר, לא גיטרה קלאסית. לראות מה אני יכול להפיק מהכלי. לצורך החקירה הזו השתמשתי בשני כלים- אחד זה סאונד לו-פיי (הקלטתי את הכל בבית) שמנסה קצת לחקות את הסאונד של Machine Gun  של ברוצמאן, כדי להתרחק כמה שאפשר מסאונד סטנדרטי של גיטרה קלאסית, והשני הוא השימוש בכל מיני טכניקות לא מקובלות כדי להביא את הגיטרה כמה צעדים קדימה, כמו שימוש בחפצים (מקלות תופים, קשת, קאפו שמונח הפוך או שמשמש כמפרט, מיתר שחוסם את שאר המיתרים) או בכיוונים אלטרנטיביים (מיתר שישי שמונמך כמעט אוקטבה מטה). עם זאת השתדלתי שרוב מה שמוקלט יוכל בכל זאת להיכנס להגדרה העממית, נקרא לזה, של מוסיקה. מתוך כמה שעות של הקלטות ערכתי 18 קטעים, סוג של אטיודים לגיטרה קלאסית "אלטרנטיבית". אורך הקטעים נע בין שבע דקות לארבעים שניות. בהתאם לקונספט ה"קצרים" שדיברתי עליו בפוסט הקודם על פאוסט, בכוונה הלכתי לכיוון של קטעים קצרים ובכל קטע ניסיתי ללכוד איזה הלך רוח מסוים, לספר איזה סיפור, גם אם קטוע וחמקמק. אבל למה לדבר אם אפשר פשוט לשמוע.




שלכם,
יוחאי

הודעה מנהלתית: בשל מחויבות אקדמאית מעיקה במיוחד אני יוצא לחופשה עד לסיום המטלה, ייתכן שלא אפרסם פוסטים חדשים עד יוני (מקווה שלא...). 

2 תגובות: