יום חמישי, 4 באוקטובר 2012

חינוך רע




בתור עולל הייתי אחוז דיבוק סביב האלבום הזה. שנים אחר כך הבנתי ששם פגשתי לראשונה את הרוקנרול. מבלוז ועד בלדות מורכבות. הכול שם
-רועי פלד, איש המוגו'ס
מוסד שנעלם כמעט כליל מנוף המוסיקה הישראלית, ואולי גם מהעולמית, הוא אלבומי הילדים. לאריק איינשטיין ולחווה אלברשטיין , למשל, יש קופסא שלמה של אלבומי ילדים. ולא רק להם, גם אמנים כמו ג'וני קש, לדבלי (שכבר דיברתי על אלבום הילדים שלו, שנאסף הרבה אחרי מותו) ו-וודי גאת'רי, עשו שירי ילדים. שלא לדבר על פסטיבלי ילדים למיניהם, וקלאסיקות מובנות מאליהן כמו "הכבש השישה עשר" ו"הילד הזה הוא אני" של אבנר קנר. קנר למשל יצר ב"הילד הזה הוא אני" עיבודי מיתרים בארוקיים מדהימים במורכבותם (ובכלל, מישהו יודע מה קרה לקנר עם השנים, לאן הוא נעלם ומדוע?), עד כדי כך הסוגה הזו הייתה מושקעת בעבר. אבל בסופו של דבר, כל העניין דעך, ונראה שאף אמן ישראלי שפוי בדעתו לא יקליט היום מוזיקה או שירים לילדים, הטריטוריה הזו נכבשה לחלוטין ע"י רינת גבאי ויובל המבולבל. וחבל.
לפני עשרים ומשהו שנים, כשהייתי ילד קטן בעיר הפריפרית חדרה, התחלתי לעשות את צעדיי המוסיקליים הראשונים. כבלים עוד לא היו לנו, כך ש-MTV  לא חלחל הביתה, הייתי צעיר מדי מכדי לקרוא "מעריב לנוער", ואף אחד מבני משפחתי או מחבריי עוד לא גילה עניין משמעותי במוזיקה. אבל, היו לנו כמה וכמה תקליטים בבית, ממש תקליטים, עדיין לא היו דיסקים. עוד לא ממש התעניינתי במוזיקה באותה תקופה אבל את ההתנסויות הראשונות שלי עשיתי על הפטיפון של הוריי היקרים. אני זוכר איך שמעתי למשל את “Within you without you” באמצע סרג'נט פפר של הביטלס, שהיה להורים שלי בתקליט, ואיך נמס לי המוח, כבר בתור ילד, מהצלילים המשונים של הטאבלות, הסיטאר והקול הנמרח של ג'ורג' האריסון. היה גם את "לונדון" של חווה אלברשטיין (שוב היא);  לא אהבתי את רוב התקליט ולא הבנתי מי זהו האישה הרצינית עד להפחיד הזו על העטיפה, אבל את השיר מאוד אהבתי. והיו להורים גם כמה אלבומי ילדים, כמו זה שהכיל את "מכונת הכתיבה" של לירוי אנדרסון, או "אישה באבטיח", שוב של אלברשטיין, או כמה וכמה אלבומי פסטיבלים. אבל מעל כולם בלט אלבום אחד שפשוט הטריף אותי כילד- שירי "יפתח המלוכלך" של מיקי גבריאלוב.

בחזרה ל"יפתח המלוכלך" ולמיקי גבריאלוב. היום גבריאלוב קצת נשכח ונזנח (למרות ששיתוף הפעולה שלו עם הרכב הג'אז הצועני סווינג דה ג'יטאן בהחלט ראוי לציון), אבל מדובר במלחין ענק עם המון קבלות במוזיקה הישראלית (יש לי ארבע מילים לומר לכם: "השיר על התוכי יוסי"), וגם זמר גדול ולא מוערך מספיק, עם קול באריטוני עמוק שאין רבים כמותו במוזיקה בארץ. בתחילת שנות השמונים הוא הקליט שני אלבומי ילדים, ולא סתם, אלא עיבודים של שירים מתוך שני ספרי ילדים גרמניים, נפיצים ושנויים במחלוקת וממש לא חינוכיים: "מקס ומוריץ" (שמעולם לא שמעתי ולא מצאתי שום זכר לו ברשת) וכמובן "יפתח המלוכלך". "יפתח המלוכלך" (בתרגומו של אורי סלע) או "יהושע הפרוע" (בתרגום הישן יותר) הוא קובץ מעשיות מאת הגרמני היינריך הופמן, שחיבר את הספר ושיריו ב-1844. שירי הספר מגוללים את קורותיהם של ילדים פרועים ומופרעים במיוחד- יפתח שאינו מסתפר או מתקלח, יובל המנוול והאלים, דרורית הפירומנית, עודד המתנודד שזורע הרס וחורבן בארוחה המשפחתית- שעושים מעשים בלתי מקובלים חברתית ונענשים קשות. קלאסיקה של ספרי ילדים, ואחת בלתי שגרתית במיוחד, כשבגרסת המקור רוב הילדים מוצאים את מותם בדרכים די זוועתיות (על אף שגם מעשיות האחים גרים המקוריות די מהפכות קרביים, שלא לדבר על "מקס ומוריץ" שהוא ספר מרושע במיוחד).


גבריאלוב לקח את שירי הספר בתרגומו של אורי סלע, זימן שלושה מוסיקאי-על של התקופה- ז'אן פול זימבריס על התופים, מיקי שביב על הבאס, ואת אחד הגיטריסטים הגדולים שישראל הוציאה מקרבה, מורדי פרבר- וכן עוד שלושה זמרים: הצמד מזי כהן ויואל לרנר (שני שליש ההרכב פרמיירה, כשהצלע החסרה היא...אבנר קנר, שלרנר שר באלבומו "הילד הזה הוא אני"), וזמר נוסף שעונה לשם שלומי (אין שם משפחה, אם מישהו מכיר נא לצעוק בקול). בנוסף, אייל גפן מופיע בהופעת אורח קצרה ומדקלם הקדמה לאלבום כולו.

מה שעושה את "יפתח המלוכלך" לאלבום כל כך טוב הוא שהוא בכלל לא מנסה להתחנף לילדים; גבריאלוב לא רוצה לרדת ברמה, להתיילד, לדבר בשפה מוזיקלית שילדים יבינו, אלא דווקא שהילד יעלה את עצמו לרמה של גבריאלוב. במובן הזה, "יפתח המלוכלך" הוא אנטי-אלבום ילדים, בדיוק כמו שהספר עצמו הוא אנטי-ספר ילדים. במקום לנסות להתאים את הסגנון למשהו שילטף את הילד ויעשה לו פוצי-מוצי, גבריאלוב יצר אלבום רוק, די כסאחיסטי ומחוספס בקצוות, שממש נותן בראש ולא עושה הקלות, וגבריאלוב עשה עבודה כל כך טובה- בהלחנה, בעיבודים, בבחירת הזמרים והמוזיקאים- שהאלבום הזה נשמע בועט ורעב ומתוחכם בדיוק כמו ב-1981, כשהוקלט, ובדיוק אי שם בסוף שנות השמונים כששמעתי עליו לראשונה. כשגבריאלוב יורק בחצי זועם וחצי בוז את הטקסט של השיר "ברק המפונדרק" על הילד שהחליט להפסיק לאכול מרק, ומורדי פרבר מתחיל לנגן את האקורדים המוקטנים המטורפים שלו בגיטרה אקוסטית, זה גם מצמרר וגם מענג בבת אחת, זה פשוט הגניב אותי בתור ילד. וכל האלבום היה מלא בדברים כאלה, עקומים ומשונים וחדשים ומרתקים: כמו הפרנויה וההיסטריה של מזי כהן בשירים "דרורית הגפרורית" ו"יוסף המעופף", שלא נשמעה כמו שום דבר אחר ששמעתי אז. או ההכלאה המשונה בין רגאיי למקצב מרוקאי ב"הסוף השחור". והגיטרות האלו של מורדי פרבר-  הוא פשוט מפציץ בסולואים אדירים ולא אכפת לו שזה אמור להיות אלבום ילדים. ובסוף האלבום יש סוכריה בדמות "אפריים מביט בשמיים", בלדה אקוסטית נפלאה (וקצת גנובה מ"blackbird" של הביטלס) ששר ברוגע ובשקט יואל לרנר, זמר שהיה צריך להגיע הרבה יותר רחוק.





"יפתח המלוכלך" עשה עליי, כמו על רועי פלד, רושם אדיר. לא שכחתי אותו, ובמרוצת השנים גיליתי לא מעט דברים שפתאום הבנתי ששמעתי כבר קודם, באלבום הזה, בדיוק כמו שפלד היטיב לנסח. אני לא חושב שהאלבום קיים בדיסק, אבל לשמחתי הצלחתי במרוצת השנים לקנות את שירי האלבום בפורמט אלקטרוני. זה מזל גדול שאוצר כמו "יפתח המלוכלך" לא נעלם. נראה לי שמעבר לכל מה שלמדתי מהאלבום הזה, הלקח הכי חשוב הוא שבכל מה שקשור להערכת מוזיקה, הדבר הכי חשוב הוא האינטואיציה. מה שנשמע לי אינטואיטיבית טוב בתור ילד, נשמע טוב גם היום. זה כמובן לא גורף במאה אחוז, אחרת הייתי שומע עד היום את אייס אוף בייס ואת אמן הרגאמאפין הלבן Snow (זה עם השיר informer, שבגילוי נאות אודה שזה הדיסק הראשון שקניתי בחיי), אבל מה שבטוח הוא שמוזיקה טובה נשארת טובה, ושלילדיי העתידים לבוא אשמיע את "יפתח המלוכלך" ואנסה להגניב גם אותם, ולהמשיך את המורשת.








5 תגובות:

  1. dude (got no hebrew for some reason), not only do I have this book, but supposedly I also still have a version of it IN GERMAN lying around somewhere

    השבמחק
  2. אנחנו בדיוק הוצאנו דיסק שמבוסס על אגדות ילדים...

    "קש לזהב" הוא דיסק בן 10 שירים שכל אחד מבוסס על אגדת ילדים - משלגיה ועד לעוץ לי גוץ לי. המילים מתכתבות עם האגדה ומספרות דרכה סיפור רוחני פילוסופי וקיומי. יצא לאחרונה בהי פידליטי.
    אתם מוזמנים לשמוע כאן
    http://yochaymichal.bandcamp.com/

    וזה קליפ ל"עמי ותמי"
    http://www.youtube.com/watch?v=VtU6Ll-KUUU

    השבמחק
    תשובות
    1. הי יוחאי
      קודם כל תמיד נחמד לפגוש עוד מישהו עם השם שלי 8-)))
      שנית, אתה יכול לפרט קצת יותר על הפרויקט?

      מחק
  3. מצחיק שגם אני זוכרת את האלבום הזה מהילדות, הוא היה שייך לדודה שלי והייתי כ"כ מצפה ומחכה לשמוע אותו.
    אני חושבת שהחיבור שלנו למוזיקה בתור ילדים הוא ממקום כל כך נקי וטהור שזו פשוט מתנה אמיתית.

    השבמחק