טעון קיפוח

לאחרונה, כמו שקורה מדי כמה זמן במוזיקה הישראלית, השד העדתי שוב יצא מהבקבוק. לפני כחודש דודו אהרון הכריז שהוא יוצא למאבק נגד העוול שנגרם לו, כדבריו, מצד גלגל"צ. "העובדה שמתעלמים מאמן בסדר הגודל שלי היא מחדל", טוען אהרון ומאז הצטרפו אליו עוד כמה אמנים ממה שמכונה "מוזיקה מזרחית", אבל אני אקרא לו כאן "פופ ים-תיכוני" ובקצרה פי"ת. ולפני שבוע, אורטל בן דיין כתבה טורפרובוקטיבי  באתר "קפה גיברלטר" שבו היא טענה, בגדול, שהתוכן של אמנים אשכנזים נתפס באופן שונה מתוכן אקוויוולנטי שלאמנים מהפי"ת: טקסט שלילי, כלומר כזה שלוקה בשוביניזם, מיזוגניה, לאומנות, ציניות, טפשות או עלגות שנכתב ע"י אשכנזי נתפס כ"חתרני", בעוד שטקסט כזה, אם יושר (בדגש על "אם") ע"י זמר פי"ת, ייתפס כעילג ואלים.  מכיוון שאנחנו חיים ביום ב-2012 ולא ב-1982, טענות כאלה וטענות דומות שעולות מדי פעם ממלאות אותי תמיהה.

קודם כל, בואו נבחן את המציאות: אמני הפי"ת, שנמנים על בני עדות המזרח, הם המצליחים ביותר היום בישראל. אייל גולן, קובי פרץ, דודו אהרון ואחרים הם בחזקת מיליונרים. הם מפוצצים הופעות, הם מוכרים המון תקליטים, הם גרים בדירות פאר ונוסעים במכוניות ראוותניות, הם חורשים וקורעים את הארץ ועובדים מאוד קשה, והם מרוויחים יפה מאוד. ההצלחה המסחרית שלהם לא מוטלת בספק. מהבחינה הזו הם מנצחים בנוקאאוט את האמנים המזוהים עם הממסד האשכנזי ,גם כאשר אותם אמנים גם הם בחלקם ממוצא מזרחי; אלו לא בדיוק סוגרים את החודש. מה שכן, מבחינה אומנותית, אמני הפי"ת אינם בון-טון, הם נתפסים כיצרנים של בידור נמוך מצח ונחות, וכבר היה מי שאמר שזו מוזיקה ש"לא ברא השטן". מהבחינה הזו, אמני הממסד האשכנזי זוכים ליד מלטפת וחיבוק חם הרבה יותר.

דוד אהרון השתדל לא לתת למחאה שלו אפיל "מזרחי". הוא טוען כי על אף שהוא לא צריך את גלגל"צ, לא מתעניין בגלגל"צ ואפילו לא שומע בעצמו את גלגל"צ, הוא מרגיש שנגרם לו עוול כאשר אמן בסדר גודל שלו לא מושמע שם (ניסוח שלו). התחנה הזו נתפסת בעיניי אהרון כגולת הכותרת של המיינסטרים, אפילו יותר מקיסריה הנכספת- אחרי הכל, כל אחד יכול להופיע בקיסריה אם הוא מוכן לשאת בעלויות, אבל לגלגל"צ צריך להיבחר, צריך להיכנס לפלייליסט. את הסיפוק הזה, הכיבוש הזה, לא נותנים לאהרון ואת זה הוא דורש בכח. כך שהקו של אהרון הוא- מקפחים את אמני הפי"ת. לא חשוב מאיזו עדה.

אורטל בן דיין, לעומתו, מדברת דוגרי- היא מוציאה את השד באופן גלוי. נקודת המוצא שלה הוא מקרה היפותטי לחלוטין, שלא באמת ארע במציאות: היא גוללת את סיפורו של הזמר זהר צברי, שבא לבצע שיר של האשכנתוז אביב גפן, ובו שינה שורה אחת מהמקור, שהתייחסה לרצח בת זוג, ועידן אותה. כשנשאל למה, אמר כי אם היה שר את השורה היה נחשב כמסית לאלימות נגד נשים. על סמך הסיכוי ההיפותטי שצברי היה מואשם בדבר כזה, גוללת בן דיין תזה לא מאורגנת במיוחד לפיה מה שמותר לאשכנזי אסור למזרחי. הקו של בן דיין מיליטנטי בהרבה- מקפחים את האמנים המזרחיים.

אלו שני מקרים שבהם עדיין מרגישים אמני הפי"ת ומייצגיהם שהם מופלים לרעה, גם היום, ב-2012. בואו נבחן את שני המקרים. קודם כל במקרה של אהרון, המציאות  של 2012 מתנפצת על פניו מכמה וכמה סיבות. קודם כל, גלגל"צ אינה אמצעי התקשורת היחיד שבו אמן פי"ת יכול להישמע ולהתבטא. למעשה, אם נבחן זאת לעומק נראה שלאמני הפי"ת יש כמה מוסדות תרבות בארץ שמשויכים להם כמעט בלעדית, כמו ערוץ 24 שעדיין מתכנה "ערוץ מוזיקה ישראלית" אך בפועל הפלייליסט שלו הוא בעיקר פי"ת, וכמה מתוכניות הרדיו הפופלריות במדינה, כמו התוכנית של אליקו ברדיו לב המדינה. אך לאהרון כל אלה לא מספיקים, הוא רוצה לכבוש את גלגל"צ. הטענה של אהרון היא שגלגל"צ אינה מספיק פלורליסטית. אבל, מדוע שאותו עקרון לא יחול גם על ערוץ 24? או על אליקו? בכנות, כמה פעמים אליקו, או ירון אילן, שידרו שירים של אביב גפן או שלום חנוך? הטענה לפיה גלגל"צ מייצגת את המיינסטרים, או דבר כלשהו, מגוחכת. גלגל"צ אמנם ממומנת מכספי ציבור, וניתן לשאול מה הלגיטימיות לכך (ובכלל לשאול מדוע אנחנו צריכים תחנה שמופעלת ע"י צה"ל, אבל זה כבר דיון אחר לגמרי), אבל בסופו של דבר זו תחנה עם אג'נדה, שניתן להסכים לה וניתן שלא, אבל זו זכותה המלאה להחזיק בה, בדיוק כמו שלערוץ 24 יש אג'נדה ולאליקו יש אג'נדה. האג'נדה שלה לא כוללת, כנראה, את דודו אהרון ואמני פי"ת. אבל, הפתעה, היא לא כללה למשל את להקת היהודים, שעדיין הצליחו בגדול בלי להיות מושמעים בה. היא גם לא כוללת אמני אינדי ישראליים כמו יהוא ירון ועוזי רמירז, וגם להם הולך לא רע בלי גלגל"צ. אז דבר ראשון, לא שמעתי עדיין שאורית שחף ותום פטרובר, או יהוא ירון, רוצים לצאת למאבק כדי להיכנס לפלייליסט של גלגל"צ. מאידך, לא שמעתי גם את שלומי שבן או אביב גפן יוצאים לרחובות כדי להיות מושמעים ברדיו לב המדינה או בערוץ 24. כן שמעתי את דודו אהרון, וכל זאת כאשר הוא טוען שהוא "בכלל לא צריך את גלגל"צ". והוא צודק: עצם העובדה שהוא הצליח- בענק- בלעדיהם, מעידה הן על מגוון האפשרויות שעומדות היום בפני אמן פי"ת, שהוא גדול בהרבה מזה של אמן "אשכנזי", הן על קהל הפי"ת שככל הנראה לא צורך גלגל"צ, והן על גלגל"צ עצמה שככל הנראה אינה כזו מיינסטרים אחרי הכל, אם היא מצליחה לפספס הצלחה אדירה כמו דודו אהרון. אז אהרון לא שומע גלגל"צ, הקהל שלו לא שומע גלגל"צ, ובכל זאת- הוא תובע להיות שם.

הטענות של בן דיין הם סיפור אחר. מוצאו של האמן מטעין את הטקסט במשמעות יותר מהתוכן של שיריו, טוענת דיין. היא לא תוחמת את הדיון לאמני פי"ת, אלא לאמנים מזרחיים באשר הם. ובכן, אלו טענות שמאוד קל להפריך, כשמסתכלים על האחוז הנכבד של אמנים ממוצא מזרחי שכן זוכים להערכה אומנותית גדולה. מספיק לציין את דודו טסה, שעשה בשנה שעברה מה שאף אמן פי"ת לא ייעשה בדעתו השפויה- להקליט אלבום שלם של שירים עירקאיים מאמצע המאה הקודמת בשפת המקור, וקיבל על כך תשבוחות מקיר לקיר, ובצדק; את עמיר בניון, שאמנם יחסיו עם התקשורת די פתלתלים אבל בגדול הוא מקבל הערכה גדולה, הגם שיש דמיון גדול בין המוזיקה שלו לפי"ת; אביתר בנאי הפרסי, ששיר שלו שמתאר אונס ורצח ("כלום לא עצוב") היה להיט ענק לפני 15 שנה ואיש לא חשב להאשים אותו בהסתה לאלימות; ואעצור כאן כדי לא להיסחף לניימדרופינג מייגע. לעומת זאת, יש את המקרה של זמרות כמו איה כורם וקרן פלס, שאמנם לא בדקתי בציציותיהן אך דומני כי הם אשכנזיות, ששיריהם נקטלו ע"י המבקרים בני אותה תפוצה, ואף זכו לחיקוי משעשע ב"ארץ נהדרת". לא בדיוק מסתדר עם התזה של בן דיין. מה שאולי ניתן לטעון הוא שז'אנר הפי"ת אינו מקבל הערכה, אבל כפי שהוכחתי, זה לא בגלל המזרחיות נטו של יוצריו, אלא בגלל התוכן עצמו.

במילים אחרות, גם הטיעונים של אהרון וגם הטיעונים של בן דיין לא מחזיקים מים. אבל זה לא כל כך העניין. השאלה היא מדוע עדיין, ב-2012, מתקיימים דיונים כאלה. אין ספק שהייתה אפליה למוזיקה מזרחית בעבר. אין ספק שגם היום יש פערים רבים בין אשכנזים ומזרחים, ברוב תחומי החיים. אבל בכנות אני לא רואה את האפליה הזו בכל מה שקשור להצלחתה והשתלבותה של מוזיקת הפי"ת בנוף התרבות המקומי. אז למה בכל זאת אהרון ובן דיין מניפים בגאווה את דגל הקיפוח? שתי סיבות- האחת היא אגו, השנייה היא יחצ"נות. לדודו אהרון כואב באגו שהוא לא בגלגל"צ, זו הפסגה האחת שהוא לא מצליח לכבוש וזה משגע אותו. בנוסף, זה פשוט קל לרכוב על גבי טענות הקיפוח הישנות כדי לקבל עוד קצת כותרות ותשומת לב, שבסופו של דבר גם יגרמו לכיבוש הר גלגל"צ ולחיזוק האגו של אהרון. במקרה של בן דיין, היא סוג של לוחמת צדק עם אג'נדה פמיניסטית-מזרחית לוחמנית, היא הולכת עם זה בכל הכוח ובפול גז, וככל הנראה היא רואה קיפוח גם במקומות שבהן הוא עדיין לא התרחש בפועל, כלומר- פול גז בניוטרל. כל זאת, כשאת טענותיה ניתן להפריך בקלות רבה. מהבחינה הזו, אורטל בן דיין אינה שונה מאותם בעלי טורים אותם היא תוקפת- מנחם בן, איתמר הנדלמן סמית'- שיצאו נגד הפי"ת; אלה וגם אלה רודפים קצת יחצ"נות ועושים זאת תוך שימוש מתמיד בשד העדתי.

וכנראה שהשיח הזה לא ייגמר לעולם, וחבל. לא צריך להמציא גזענות וקיפוח במקומות שבהן אין כאלה. בסופו של דבר, אהרון מרוויח מלא כסף ועושה המון אנשים מאושרים עם המוזיקה שלו, וזה צריך להספיק לו, עם המבקרים או בלעדיהם, עם גלגל"צ או בלעדיה. ואורטל בן דיין יכולה למקד את האנרגיה המהפכנית שלה בעוולות אמיתיות שמופנות כלפי בני עדות המזרח, כפי שכבר עשתה בעבר בהצלחה, ולא בכאלה שהיא ממציאה או מנפחת. אבל זה כנראה לא יקרה, כי כמו שסקס מוכר, גם עדתיות מוכרת.