הגעתי הביתה ומצאתי אריה
בסלון שלי
רצתי החוצה דרך יציאת
החרום, צורח אריה! אריה!
שתי כתבניות משכו את שיערן
הברונטי וסגרו בטריקה את החלון
מיהרתי הביתה לפטרסון
ונשארתי שם יומיים
צלצלתי לפסיכואנליסט
הרייכיאני הקודם שלי
שזרק אותי מהטיפול בגלל
עישון מריחואנה
"זה קרה" התנשפתי
"יש אריה בסלון שלי"
"אני חושש שלכל דיון שהוא
לא יהא כל ערך" הוא ניתק
את הסיפור של האלבום הזה אתחיל
דווקא מהמפיק שלו, האל ווילנר(Hal Willner) .
ווילנר הוא כנראה האדם שמגדיר את המילה "אקלקטי" באופן הטוב ביותר, והוא
מפורסם פחות בשל האלבומים שהפיק לאחרים ויותר בשל הפרויקטים הגדולים ואלבומי
המחווה שהוציא החל משנות השמונים. האלבום שהכניס אותו לתודעה היה אלבום מחווה מעולה
לנינו רוטה, בו איגד כמה מתותחי הג'אז של התקופה. משם המשיך לשני אלבומי מחווה
מדהימים לקורט וויל (עם ליינאפ חלומי שמורכב בין השאר מניק קייב, פי ג'יי הארווי,
סטינג, צ'ארלי היידן, לו ריד ועוד ועוד ועוד), אלבום מחווה מטורף לחלוטין למינגוס
הוא בעצם מחווה נסתרת למלחין ובונה הכלים האמריקאי הארי פארץ', ועוד רבים וטובים.
בקיצור, ווילנר הוא פרויקטור שמגייס שמות גדולים ונגנים מעולים, לרוב פליטים מסצנת
הלואר איסט סייד בניו יורק בתחילת האייטיז, והפרויקטים שלו מגוונים באופן יוצא
דופן.
הרשות המבצעת. ווילנר
בשנת 1986 עלה הרעיון של
ווילנר להפיק אלבום ספוקן וורד עם אלן גינסברג,אולי המשורר
החשוב, הנערץ ,המפורסם ביותר והשנוי במחלוקת ביותר במאה העשרים, ואיש שממש,
אבל ממש, קצרה היריעה לתאר את פועלו (המופלא, בעיניי). גינסברג מפורסם בעיקר בזכות
שתי פואמות אדירות מימדים, "נהמה" (בלי ספק יצירת מפתח שהדיה נשמעים עד
היום, ואגב ממש לאחרונה יצא סרט אודותיה אותו עוד לא יצא לי לראות)
ו"קדיש" (גוש ענק ומרגש עד דמעות של טקסט לזכרה של אימו חולת הנפש של
גינסברג- הקראתו המלאה אורכת שעה תמימה). לאלבום הזה, THE LION FOR REAL שמו, נבחרו דווקא
פואמות זכורות פחות וקצרות הרבה יותר, בעיקר מסוף שנות הארבעים ושנות החמישים.
ליצירת האלבום, כהרגלו, בחר ווילנר בליינאפ
מהחלומות מאזור האוונגרד ג'אז הניו יורקי- הגיטריסטים המופלאים מארק ריבו (שעוד
אכתוב עליו בעתיד, מספיק שאציין-גיטריסט הבית של טום וויטס),ביל פריזל וארטו לינדזי,
הנשפנים גארי וינדו (אחד הפספוסים של הג'אז, סקסופוניסט מדהים שהופיע בכמה אלבומים
של רוברט וויאט) וראלף קארני (עוד קבוע אצל וויטס), הבאסיסט סטיב סוואלו (שגם
מתפקד כבעלה הנוכחי של קרלה בליי) ועד המון, המון, המון נגנים מבריקים. החיבור בין
ג'אז לשירת ביט הוא ידוע, משוררי וסופרי ביט כמו גינסברג וג'ק קרואק העריצו
והושפעו עמוקות מבי-בופ, וזרם התודעה שבו כתבו קיבל המון השראה מזרם התווים הבלתי
פוסק של פארקר וגילספי.
מה הוא קופץ? גינסברג
אז כך הורכב האלבום, 17 פואמות
של גינסברג ללחנים של המשתתפים בפרויקט. כל קטע נכתב ע"י משתתף אחר וזה יוצר
אקלקטיות מדהימה- גארי וינדו חורך את הרמקול בסקסופון פרי ג'אז מהגהנום, מרק ריבו
מביא את הגיטרה השבורה שלו, ביל פריזל ומיליוני האפקטים שלו, וכולי וכולי. אבל מה
שעושה את האלבום למדהים הוא גינסברג עצמו, ההגשה שלו-וכמובן הטקסטים. גינסברג מקריא את
הטקסטים ההזויים והמוטרפים שלו בצורה פשוט נפלאה, מלאת חן וכאריזמה והומור
וממזריות. בין אם הוא מתאר אריה שמתנחל לו בסלון (בשיר הנושא שתרגמתי את שני הבתים
הראשונים שלו), מתגעגע לדודתו, מגורש מפראג ע"י השלטונות, מספר סיפור מוזר
שסיפר לו המשורר גרגורי קורסו או אפילו מפנטז באופן בוטה (שלא לומר פורנוגראפי) על
קרואק, הוא עושה את זה ברגישות ובחדות מרהיבה, ועם כל אוסף המוזיקאים המדהים
באלבום, גינסברג הוא-הוא הוירטואוז הגדול של האלבום. לפעמים הוא נשמע כנביא זעם
מהגהנום, לפעמים כליצן חצר, לפעמים כסתם זרוק מהרחוב ולפעמים כאדם בודד ומבולבל.
לא תמיד קל להבין ולעקוב את השירה מלאת הדמיון והאזכורים של גינסברג (כפי שניתן
לראות מהקטע הקצר שתרגמתי) אבל ההגשה המופלאה שלו כל כך כובשת שניתן להבין ולו
במעט על מה השיר מדבר ומה האווירה שלו.
גינסברג וידיד על קברו של ג'ק קרואק
אם מישהו רוצה לדעת איך אלבום
ספוקן וורד צריך להישמע, זו בדיוק הצורה לדעתי. והאלבום הזה כל כך משובח שגם אדם
שנרתע משירה יימצא אותו בעל ערך ומעניין (או לפחות ראוי להאזנה). אבל בעיקר, קצת
כמו החיבור הפורה בין מייקל ניימן לפיטר גרינווי, יש כאן מפגש בין שני מוחות
יצירתיים אדירים- גיסנברג עצמו, ו-ווילנר שאמנם לא הלחין בפועל אף קטע כאן, אבל
הוא ה"במאי" של האלבום, הוא זה שתפר אותו למידותיו האדירות של גינסברג,
וזוהי יצירה שלו לא פחות משל גינסברג.
תודה . למדתי רבות ואני מתכוונת לבדוק את האלבום הזה. אגב הקטע ששמת הזכיר לי קצת את טום ווייטס.
השבמחקולגבי גרינווי, לפני ימים מספר צפיתי שנתי בכרס של ארכיטקט וגיליתי שגלן ברנקה אמון על המוזיקה שם. נהדר.
אחרי קריאה שנייה , אני רואה שהתייחסת לווייטס :)
השבמחקאז קודם כל סליחה על חוסר הקשב. אבל מה שבאמת רציתי לומר לגבי וויטס, זה בהתייחסות לאמירה שלך על ספוקן וורד. האם תתיחס ל"שירה" של ווייטס בתור ספוקן וורד? נראה לי שזה תחום אפור.
הי גלי, העלית נקודה מעניינת כי באמת כמעט כל אלבום של וויטס מכיל קטע ספוקן וורד, והוא באמת אחד הטובים בתחום זה. יהיה מאוד מעניין לשמוע אלבום של ספוקן וורד שלו.
השבמחקיוחאי