עושים איימי

כשאיימי ווינהאוס, ענקית הסול/ אר-אנ-בי הבריטית-יהודית, עשתה את הצפוי מכל והלכה לעולמה באופן טראגי, כיאה לאגדת רוק אמיתית, היה ברור שהיא הולכת להיזכר לדורות. מופע המחווה לווינהאוס, שארגנה עמותת "לב אוהב" בבמה המכובדת של התאטרון הלאומי, לב הקונצנזוס הישראלי, הוא ממש לא אירוע של מה בכך. בין רשימת המכובדים אפשר היה לראות את ציפי לבני לדוגמא. מעניין אותי מה ויינהאוס, לא בדיוק דמות חינוכית שהמילה שמתחילה ב-f מופיעה תכופות בשיריה, הייתה אומרת אם הייתה יודעת שיו"ר אופוזיציה ומועמדת לראשות ממשלה לשעבר יושבת ושומעת מופע משיריה. אם הייתה חסרה גושפנקא לכך שווינהאוס השאירה חותם על תרבות הפופ של זמננו, על אף פועלה הקצרצר, המופע ניפק אותה בענק.

אמנית מסוגה של ויינהאוס, אגדה עוד בחייה, זמרת גדולה מהחיים שיש לה סגנון והגשה ייחודיים לחלוטין, היא מלכודת לא פשוטה: נראה שכאשר מנסים לשיר ויינהאוס קל מאוד להיגרר ולנסות לשיר כמוה. כמובן שזה אזור מסוכן להיכנס אליו, משום שיש מעט מאוד זמרות (וזמרים הרפתקניים) שיכולים להיתלות באילנות גבוהים כאלה. למרות שווינהאוס לא המציאה את הקול השחור וגם לא את הניסיון הלבן לשיר מוזיקה שחורה, טביעת האצבע המוזיקלית שלה ובעיקר העומק והכנות שלה בלתי ניתנים לחיקוי. הסיבה העיקרית שבגללה המוזיקה של ויינהאוס עובדת טוב כל כך היא החיבור האדיר שלה לשירים. כשבקליפ ל-“Back to black” היא הולכת להלוויה של ליבה שלה, אי אפשר שלא להאמין לזה. לא מספיק לשיר את השירים האלה, צריך גם לחיות אותם.

המופע התבסס, כראוי למופע מחווה לדיווה, בעיקר על זמרות, ובעיקר על יוצאי תכניות ריאליטי שירה- "כוכב נולד" והיריבה הגדולה “The Voice”. כמחווה לויינהאוס, המופע נתן הרבה כבוד למקור, מה שהתבטא בעיקר בלהקת הליווי המצוינת שהייתה נאמנה להרכב שליווה את ויינהאוס, מחטיבת כלי הנשיפה דרך זמרי הליווי האנרגטיים ועד לרמת הכובעים והחליפות ששידרו את אותה גרוביות וכיפיות של המוזיקה של ויינהאוס, שבדרך כלל היא עליזה גם כשהטקסטים קודרים. אבל כמובן שזה לא הכל- התפקיד הגדול היה כמובן של הזמרים ובעיקר הזמרות. כאן אפשר היה לראות חלוקה לשני סוגי ביצועים: אלו שהסתמכו בעיקר על המקור הווינהאוסי, בשירה, בסגנון ההגשה ובלבוש, ואלו שניסו לתת פרשנות אחרת. לדעתי, מי שניסה לעשות ויינהאוס לפי הספר נקלע למחוזות של מנייריזם, כמו בביצוע של סיוון בנהם ל-“Wake up alone” או של מיכל שפירא ל- “Take that box”. גם אפרת גוש, שעשתה סוג של ויינהאוס בעברית וזה עבד לה מצוין בשירים כמו "אה אה אה" ו"ממחר דף חדש", נקלעה לאותו מקום בביצוע פושר ל-“Amy Amy Amy”. מי שלא הצליחה לעשות ויינהאוס, למרות הופעה מוצלחת כפרפורמנס, הייתה לירז צ'רכי שהופקדה על “Back to black”, אולי גדול שירי ויינהאוס; צ'רכי הייתה בולטת מאוד על הבמה אבל לא הצליחה, לטעמי, להתמודד עם הטון הקודר והאפל של השיר.

לעומת זאת, מי שכן הלך על זווית יותר אישית גם הצליח יותר. דיאנה גולבי הדהימה בביצוע מעולה לשיר המרטיט “Love is a losing game”, בהופעה שנראה ששאבה השראה דווקא מבריטית לבנה אחרת עם קול שחור עמוק, אדל. איה כורם, שתמיד חשבתי שיש לה קול מצוין אבל חומרים בינוניים, הוכיחה מה היא מסוגלת ב-“Me and Mr. Jones” המקפיץ. נינט, השם הגדול באירוע, סיימה את המופע כיאה למעמדה בשיר הכי מזוהה עם הדמות של ויינהאוס, “Rehab”, בעיבוד מיוחד שהתחיל א-קאפלה עם הלהקה מוחאת כפיים. מי שמאוד הפתיע לטובה היה לירן דנינו; דנינו התראיין לפני המופע והודה כי הוא לא מעריץ את ויינהאוס ולא אוהב את שיריה, והצטייר שהוא לא הולך להתאמץ במיוחד, אבל אולי דווקא בזכות חוסר ההיכרות עם ויינהאוס הוא נתן ביצוע חזק ובלתי משוחד ל-“Valerie” . הביצוע הכי טוב של המופע שייך, ובלי הרבה תחרות, לסיוון טלמור שהתחברה לגמרי ל- “Just Friends” הרגאיי-י. הביצועים האלו הצליחו להתקשר לויינהאוס בלי להיות ספוג השראה ממנה, וזה בעיניי קאבר טוב.

מילה לסיום צריכה להיאמר על מעמד הארוע. איימי ויינהאוס הייתה הכל חוץ מדמות ממלכתית: חייה היו רצף מתמשך של צרות, היא כיבסה את הכביסה המלוכלכת לעיניי כל, והמוזיקה שלה הייתה סוערת ומושכת בדיוק בגלל כל הדברים האלה. עם כל ההקפדה וההשקעה במופע לפרטיו, הממלכתיות של המעמד לא הלמה את מושא המחווה. אי אפשר לשמוע שירים סוחפים כמו “Valerie” או “Rehab” כשאתה ספון בכיסאך, אתה צריך לקום ולרקוד אותם, וזה בעיקר מה שהיה חסר במופע. בין אם בגלל הקהל עצמו או באמנים המבצעים, המופע לא התרומם וגג האולם לא עף באוויר מהאמוציות ומהאנרגיות. מופע מחווה לאיימי ויינהאוס צריך להיעשות בפורמט אחר, של יותר סקס, סמים ורוקנרול. 

מעניין מה היה אומר על זה שגיב טיירי. באמת מעניין

"Hu hu...ever get the feeling your'e being cheated?"
ג'ון ליידון, ההופעה האחרונה של הסקס פיסטולס

מי שקורא את הבלוג שם לב שעיקר הפוקוס שלו הוא מוזיקה "ישנה". הטעם המוסיקלי שלי, ואני מודה בכך בפה מלא, הוא בעיקר מוסיקה משנות השישים-שבעים. זה לא סותר את העובדה שאני חי בעולם ואני משתדל להיות גם עם אצבע על הדופק. ועכשיו יש סיפור שמבעיר את כל עולם המוסיקה הישראלית ובעיניי גם הרבה יותר- ה"מרגול-גייט". לא התכוונתי להתייחס ל"כוכב נולד" בפעם השנייה בכמה חודשים, אבל אין ברירה- זה מאורע אדיר שההשלכות שלו עצומות.

אני מודה שעד לא מזמן הרגשתי מאוד לא נעים מפרשיית המעצר של מרגול, ולא בגלל חומרת הדברים אלא דווקא ממה שבזמנו נראה כמו חגיגה אחת גדולה של המשטרה וה"תשקורת". קודם כל, אם נריץ את הטייפ חודש אחורה, מרגול הייתה בין אנשי הציבור היחידים שהם לא פוליטיקאים מהליכוד שיצאו נגד דפני ליף ושות'. הטיעונים שלה והשפה שבה השתמשה היו מכוערים אבל עד היום אני חושב שהיה לה הרבה אומץ לומר את אשר ליבה, טוב שעשתה זאת כי אנחנו חיים במדינה פלורליסטית בה מותר להשמיע גם דעות לא פופולריות כל עוד אינך מסית לרצח (מה רע בקצת ביקורת, חבר'ה?) ואני חושב שאכן נעשה עליה עליהום דוחה ומיותר, כאילו כל אחד צריך להתכופף בפני מלאת האוהלים (גילוי נאות: אני בעד המחאה והשתתפתי בכמה הפגנות) וכאילו המחאה קדושה ולאיש אין זכות לערער עליה. זה היה לא הוגן ולפחות בסיטואציה הזו נעשה למרגול עוול תקשורתי וציבורי שגבל בזובור.

אבל כל זה מתגמד ומתאפס ונשכח לאור הפרשייה החדשה. גם כאן, בהתחלה זה נראה מסריח במיוחד- היה שקוף מאוד שהמשטרה מפמפמת את הסיפור ומאכילה את ה"תשקורת" בג'חנון הטרי שקרוי מרגול, ומכוערת במיוחד הייתה הדלפת תמונת המעצר של מרגול לעיתונות. אך עם הזמן מסתבר יותר ויותר שיש דברים בגו, ובכל יום שעובר מתגבשת תמונה של מרגול כפושעת עם קבלות.

וזה מביא אותי למי שבאמת רציתי לדבר עליו, וזו לא מרגול- נראה שהיא תקבל את שלה; אלה המעסיקים שלה, "טדי הפקות" וקשת. ביום שני התייצבו טמירה ירדני ויואב צפיר למסיבת עיתונאים מאולתרת שכזו  (במגרש הביתי שלהם כמובן- אתר "מאקו", שנחשו איזה זכיין טלוויזיה מנהל אותו), ובה הגיבו לראשונה על הריח המבאיש שעולה מ"כוכב נולד" בעקבות הפרשה. זה היה נראה ממש כמו שני פוליטיקאים מזן הביבי-ברק שמתייצבים מול המצלמות. ירדני, שהפגינה זחיחות ויהירות מרשימה ביותר והרשתה לעצמה לספר על הנסיעה שלה עם מארינה מקסימיליאן בלומין לוייטנאם, טענה כי "לא קרה כלום", ויואב צפיר חזר והדגיש כי "התכנית לא נפגעה". יעני- שחקנית מרכזית בתוכנית בחשה בקלחת והופעלה מרחוק ע"י גורמים בעולם התחתון כדי לתמרן את התוכנית ו"לעקוץ" לה את אחד הסטארים שלה, אבל לדעת האדונים הנכבדים לא קרה כלום ואין לזה קשר לתוכנית.

הפרשייה הנוכחית חושפת את "כוכב נולד" בשיא עליבותה ובעיקר במלוא מערומיה- זו לא "תכנית בידור". זו לא תוכנית של "אנשים תמים וזכים" כפי שירדני טוענת בראיון. זו גם לא תוכנית ש"מחזירה עטרה ליושנה" ו"מחייה את הזמר העברי" כפי שטענו קברניטי התוכנית בעבר כנגד מבקריה. זו פשוט מכונה ליצירת כסף. חד וחלק. זו תוכנית שהקאפיטליזם החזירי הוא נר לרגילה. ועכשיו, כשאחת ממשתתפיה הלכה רחוק מדי עם הרצון לנגב את הישבן עם שטר של מאה שקל, מנסים מנהלי התוכנית להתנער מהפרשייה כאילו אין להם שום קשר.

הנה תרגיל מחשבתי: "כוכב נולד" מנפצת את שיאי הרייטינג כבר שנים. כמו הרבה הפקות אחרות של "קשת" גם היא חורכת מסכים וכמובן מרוויחה יופי של סכומים מפרסומות. בנוסף, "טדי הפקות" גם מייצגת את האמנים וגם מפיקה להם דיסקים ומארגנת להם הופעות, כך ש"כוכב נולד" מרוויחה לא רק מפרסומות ומנתוני צפייה אלא גם ממכירות דיסקים וכרטיסים. אבל גם זה לא מספיק ל"כוכב נולד"- כדי להצביע לאמן האהוב עלייך, אתה צריך לסמס. ולסמס עולה כסף. כמה? שקל. תכפילו שקל בעשר הפעמים שניתן להצביע בכל אמצעי הצבעה, תכפילו באני לא יודע כמה אלפים- לא צריך להיות סטיבן הוקינג כדי לחשב ש"כוכב נולד" מרוויחה הון עתק על האס-אם-אסים האלה. יש שתי מילים בעברית לתאר את הדבר הזה- תאוות בצע.  

והנה, קרו שני מקרים של רמאויות ב"כוכב נולד"- האחת הייתה זיוף הגיל של עומר אדם, והשנייה הייתה זיוף ההצבעות של תמר יהלומי. בשני המקרים האלה מה שקרה, וזה לא באשמת "כוכב נולד" אבל בהחלט באחריות התכנית, הוא שאלפי אנשים- רובם בני נוער זבי חוטם שדי לא יודעים מהחיים שלהם, אם נעשה פילוח שוק על רגל אחת- סימסו את הצבעתם לתוכנית, אך הצבעתם הייתה שווה כקליפת השום. עכשיו, הדבר הנכון, האחראי, הישר, ההגון והצודק לעשות היה להחזיר למסמסים את כספם חזרה. נדמה לי שטכנולוגית זה אפשרי. לא אפשרי? אז היה אפשר להכריז שמעתה והלאה, עד סוף העונה, האסמסים הם חינם אין כסף.פישלנו? נהיה לארג'ים, האסמסים עלינו. גם זה לא קרה. כלומר- "כוכב נולד" נהנתה מכספם של הצופים, אך הצופים לא נהנו מהבחירה שלהם. משמע-"כוכב נולד" הפירה חוזה עם הצופים שלה, וצחקה כל הדרך אל הבנק. כמובן שהכוכבים שהודחו בטעות הוחזרו לתוכנית לעוד סיבוב- לא כדי לתקן את העוול שנגרם לזמרים, אלא כדי לגזור קופון נוסף של סיבוב חוזר של הצבעות ואסמסים.

ועכשיו, שימו לב לזה. השופטת מרגול סרחה, וסרחה בגדול, והסריחה איתה את כל התוכנית כולה. מעתה והלאה אמון הציבור בתוכנית נגמר- יותר לא ניתן להאמין לאף שופט, לא ניתן לסמוך על אף הצבעה. בדרך כלל, כשפוליטיקאי- ואני בכוונה חוזר שוב ושוב לאנלוגיה בין "כוכב נולד" ופוליטיקה- הופך לכזה לא אמין ומתנהג ברשלנות כמו שקרה ב"כוכב נולד", אנו דורשים שהוא ייקח אחריות, יתפטר ויילך הביתה. וזה, חברים, הדבר הנכון לעשות- לסגור את השאלטר על התוכנית, לסיים אותה לאלתר ודי. מרגול לא הפכה לפושעת בין לילה, גברת ירדני- היא עבדה אצלך, היא הרוויחה בשבילך הרבה כסף, וכן, את בין השאר אחראית למעשיה בכל מה שקשור ל"כוכב נולד", כך שכל התירוצים של "אכלו-לי-שתו-לי" לא תופסים פה.

אפשר לפרוט את מסיבת העיתונאים של צפיר וירדני לשני טיעונים עיקריים: הטיעון הראשון הוא, שהטענה לפיה מרגול ניסתה להשפיע על תוצאות התוכנית היא מגוחכת משום שאחוז ההשפעה הישיר של כל שופט הוא קטן והרוב הגדול של ההצבעה גם כך מוכתב ע"י הצופים. גם זו חוצפה משום שבעצם הם מתנערים מכל הקונספט של "שופט": מרגול לא רק הביעה את דעתה, היא גם עיצבה במובן מסוים- לא ישיר, עקיף- את דעת קהל הצופים בבית. לא סתם התרעמתי בפוסט הקודם שייחסתי ל"כוכב נולד" על השיפוט המתחנף והמתרפס- הוא באמת היה כזה ואין ספק כי יש לו השפעה מכרעת. השופטים בהכרח משפיעים על דעת המסמסים, הרי בשביל זה הם שם, אחרת לפי מה שירדני וצפיר אומרים למעשה ניתן לפטר את השופטים ולתת לקהל לדרג את כל ההצבעות. ומכאן- מרגול, שדעתה עוותה ע"י עבריינים, עיוותה גם את דעת הצופים. במילים אחרות- שוב עבדו על המסמסים, שוב נלקח מהם כסף שלא באופן תמים, ושוב- הם לא יקבלו מזה שקל.

הטיעון הראשון הרבה פחות אינטיליגנטי והרבה יותר מקומם: לא ראינו, לא שמענו, לא ידענו. ואני אומר: לא יכול להיות שלא חשבתם שמשהו פה מסריח. לא יכול להיות שמרגול יכולה להזכיר שם של אדם שאף אחד לא מכיר בשידור חי, ואף אחד לא יינסה לעשות את הקישור שמדובר בשמו- האמיתי, לא מפוברק או מקודד או משהו מתוחכם- של עבריין שהוא מ-מ-ש   ב-מ-ק-ר-ה  גם קרוב משפחה של הזמר לו היא אומרת את הדברים (דרך אגב- חבל לי על לירון רמתי, דווקא בחור מוכשר, אני מקווה שהוא ייצא נקי מכל הסיפור). אני לא חושב שאנשי "כוכב נולד" הם פושעים בשום צורה, לא סביר שצדי צרפתי הוא רוצח שכיר ושלצביקה הדר יש משחטת רכב בחצר האחורית, אבל ההיתממות הזו מפליאה אותי. בקיצור, כל הסיפור מסריח עד השמיים, וכל ניסיונותיהם של אנשי "כוכב נולד" למזער את הנזקים- המצטברים יש לציין, אם סופרים את האסמסים שנגזלו במרמה ולא הוחזרו לצופים מהפרשיות הקודמות- הם צבועים, זחוחים ודוחים. ממש כמו כמה אנשים שאני מכיר שגרים במגדלי אקירוב או בהולילנד. ודרך אגב, נכון לכתיבת שורות אלה, מי שייכנס לאתר הבית של "כוכב נולד" כנראה נכנס למסע בזמן חודשיים אחורה- אין ולו אזכור אחד של הפרשה. שום דיווח, שום גילוי דעת, כלום. למרבה החוצפה מרגול עדיין מוצגת שם כשופטת בתוכנית. כלומר, יש התנערות מוחלטת של התוכנית מהפרשה.

יהיו בוודאי כאלו שישאלו- מה אתה רוצה? מי שטיפש מספיק לסמס ולשלם על זה, שישלם, זו מדינה חופשית וזו כלכלה חופשית. ואני אומר: לא נכון. "כוכב נולד" לוקחת לעצמה את הפריבילגיה לחלוב את צופיה- בעיקר בני נוער שאין להם בעיה לבזבז את דמי הכיס שלהם, בואו לא ניתמם- מה שכמעט אף תוכנית אחרת לא עושה. כל התוכניות חיות על פרסומות- כמעט אף אחת לא נכנסת לכיס של הצופים.לכן לדעתי, אם אתה חולב את כל הכסף הזה, אתה צריך להיות גם אחראי, ומאוד, אבל מאוד, להיזהר על הכסף של צופיך. וזה מה שבאמת מרגיז בכל הסיפור הזה- הזלזול העמוק והמחפיר של ירדני, צפיר ושות' בכסף ובאינטיליגנציה של צופיהם, ועל זה מגיע להם לסגור את הבאסטה.

ויפה שעה אחת קודם. 

השפוטים

תרשו לי לעשות קאט חזק מאוד מכל מה שדובר עליו עד כה ולהתייחס לתופעה ישראלית מיינסטרימית לחלוטין. אני יודע שכבר דשו וטחנו אותה מפה ועד הונולולו אבל יש בה אספקט מסוים שנדמה לי שלא שמים לב אליו מספיק והוא מאוד, מאוד מעצבן אותי.

אני מדבר על "כוכב נולד". ואם להיות מדויקים: אני מדבר על חבר השופטים של "כוכב נולד".

כשהתכנית הייתה בתחילת דרכה, כמובן שבתור סנוב אינטלקטואלי שכמותי, בזתי לה ושנאתי אותה. חשבתי אותה לרדודה, זחוחה ומיותרת, ואת צביקה הדר שנאתי באופן אישי. היום אני יכול לומר שזו סך הכל תוכנית נעימה, שיש בה מדי פעם כמה כשרונות אמיתיים, וצביקה הדר הוא בעצם חברמן ואיש נחמד. לא יודע אם התוכנית תמיד הייתה כזו, או שפשוט ביחס לאשפה שמסביב ("האח הגדול", אויאויאוי) היא פתאום מצטיירת כתוכנית סבירה, שסך הכל אפשר לחיות איתה. אני כן חושב שהיא די מיותרת, בעיקר בהתחשב בעובדה שבסך הכל את מספר המוזיקאים המצליחים (והמוצלחים) שיצאו ממנה אפשר לספור על שתי ידיים. אז פעם שנאתי אותה, היום אני יכול לראות אותה ולפעמים אפילו מודה ביני ובין עצמי, בלי שאף אחד ישמע, שאני נהנה (ואז כמובן עושה פרצוף של "מה-זה-החרא-הזה-עדיף-לשמוע-צ'רקסים-מנגנים-יצירות-של-סטרווינסקי-על-פחיות-שימורים " כדי לשמר את המוניטין).

אבל לאחרונה שמתי לב להקצנה ממש מעיקה של תופעת חבר השופטים, או יותר נכון- חבר השפוטים. השופטים ב"כוכב נולד" הם משהו בין חותמת גומי במקרה הטוב ללהקת מעודדות בסרט אמריקאי במקרה הרע. זה תמיד היה ככה- אף פעם לא נתנו בכוכב נולד ביקורת אמיתית, עניינית, בונה. הסטנדרט הוא שכל מי שמופיע הוא יחיד במינו, מדהים, מהמם, סטאר קווליטי, אין כמוהו. כל משהו שהוא פחות מזה נחשב כביקורת איומה ונוראה שזוכה להרים של בוז מהקהל. השנה העניין הזה עבר הסלמה, עם הצטרפותה של מירי מסיקה לפאנל. מסיקה, דרמה קווין מהגיהינום, לא מסתפקת בסופרלטיבים הבלתי סבירים הרגילים- היא נשפכת, מתמוססת, מתאיידת, מתפרקת לאטומים ולקוורקים, הופכת לאנטי-חומר, נשאבת לתוך חור שחור ועוברת למימד אחר. זה אולי עושה אותה לזמרת עם יכולות לא רעות אבל גם עושה אותה לבנאדם ממש בלתי נסבל. מה שמאוד פתטי ומלאכותי הוא הניסיון הברור מצד ההפקה להציג כאילו יש סכסוך בינה לבין מרגול, למרות שמרגול גם מרעיפה סופרלטיבים וקומפלימנטים ללא גבול בסגנון של "שתית לי את המרק רגל מהעורקים". בין שתי פקאצות העל האלה יש את צדי צרפתי ויאיר ניצני, עוד תוספת חדשה. לצדי דווקא יש לי ריספקט כי הוא באמת מנסה לתת ביקורת עניינית ובונה וגם יודע לקטול, אבל גם הוא עושה את זה עטוף בשכבות של צמר גפן מתוק עם פאייטים ונצנצים. יאיר ניצני, שאותו אני כבר ממש מעריך, יושב על משבצת גל אוחובסקי- האשכנזי המעצבן מהברנז'ה- אז הוא אמנם פחות מעצבן מאוחובסקי וגם מבין יותר במוזיקה ממנו, אבל הוא עדיין חדש וטרי ולא ממש מצליח לצאת ממשבצת הלמל"ם, הוא לא מספיק דומיננטי ביחס לצמד הטלנובלות המהלכות מרגול את מסיקה.

מה שבעצם יוצא הוא שמדובר בפאנל מאוד לא מקצועי, מלוקק וחסר שיניים לחלוטין. אז אוקיי, זאת בסך הכול כביכול תוכנית בידור לא מזיקה ולא בחינות לאקדמיה למוזיקה בסורבון, מה אתה כל כך מתעצבן? אבל זה לא נכון, לתוכנית הזו יש השפעה מאוד גדולה על מי שרואה אותה. וכאן אני אסביר למה אני מתעצבן מהשיפוט המשתפך והלא סביר הזה-יש לכך שני טעמים: טעם אחד הוא שאני פשוט לא קונה את זה. זה פשוט לא אמין בשיט. זה מרגיש מלאכותי, זה פיקטיבי,ודי שקוף בעיניי שזה מוכתב מגבוה, מהאלוהים של הזמן המודרני- ההפקה. בחייאת רבאק מרגול, אמרת כבר על מאות אנשים שהם מדהימים ושיש להם סטאר קווליטי- איפה כל האנשים האלה היום? האם הם באמת כאלה מדהימים או שלך יש פשוט סטנדרטים בגובה דשא ואת מתלהבת מכל אדם שיודע לסלסל רבע טון? אני מאמין ששתי האופציות לא נכונות- ההפקה של "כוכב נולד" פשוט מכתיבה את ההשתפכויות האלו כי מישהו שם חושב שזה מביא עוד רייטינג, מה שכנראה נכון. כשאתה מתלהב מכל חלוק על שפת הים כאילו זו פנינה יקרת ערך- משהו לא נכון בראיית המציאות שלך; מכיוון שבכל זאת השופטים הם מוזיקאים מקצועיים אני כן אתן להם את הקרדיט שהם יודעים לזהות מוזיקה טובה, או לפחות ביצוע טכני טוב של זמר, ולכן אני טוען שהם פשוט בובות של ההפקה, וחבל.

 טעם שני הוא שזה פשוט חינוך רע. זה חינוך רע לכל הילדודס שרואים את התוכנית ורואים כי טוב. אה, אז אם אני אשיר ככה עם הפרצוף הזה ואחזיק את המיקרופון בצורה הזו ואעשה את הצעקה הזו בסוף השיר ואפקח את העיניים בדיוק בתו האחרון ואביט בדרמטיות לצופים בבית בלבן של העין, אז זה כנראה נכון, כי מסיקה בפרפור מסדרונות ומרגול רוקדת על השולחן מרוב התלהבות וצדי עושה פרצוף של דובון ואפילו ניצני האשכנתוז מפרגן - אז זה סבבה, נכון? לא נכון. יש עוד דרכים לשיר בלי להיות דרמה קווין של מניירות. וכשהסטנדרט כל כך נמוך ועל כל פישר מהרחוב אומרים שהוא מדהים, זו פשוט בינוניות לשמה כי  כשמישהו באמת מוכשר מגיע- כבר לא שמים לב לזה; זה כמו לצעוק "זאב, זאב"- או יותר נכון, לצעוק "כוכב, כוכב".

בקיצור- בידור או לא בידור, גם למסעודה משדרות שב"קשת" כל כך אוהבים מגיע קצת יותר, גם אם היא לא יודעת מזה. אפשר לעשות בידור להמונים וגם לשמור קצת על סטנדרטים גבוהים. זה בסדר. יודעים מה? אולי שופט שבאמת אומר את מה שהוא חושב, גם אם זה מרושע וציני, אפילו יביא לכם קצת יותר רייטינג, שזה הרי מה שחשוב באמת. איך אמר צביקה הדר בקומדי סטור? ותחשבו על זה.